סיכון צבא העם

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, הייעוד של צה"ל הוא קצר וחד: להגן על המדינה, להבטיח את הקיום שלה ולנצח במלחמה. אין עוד שום גוף, לא במדינה ולא בשום מקום, שיש לו ייעוד כל כך חשוב. לכאורה הייתה צריכה להיות הסכמה רחבה מאוד לצורך בצבא עם חזק, שמשרתים בו כל צעיר וצעירה בישראל, שחונכו לאחריות ולערבות הדדית, שמבצעים שירות חובה, שבעיניי הוא זכות גדולה לכל מי שלוקח חלק בשירות כזה.

בפועל, כשמסתכלים על הנתונים, יש מקום לדאגה. היום, בשנת ה-75, רק 48% מכלל אזרחי ואזרחיות ישראל בגיל 18 משרתים. כשיורדים קומה לחייבי גיוס בלבד, המספר הוא 67%, ובקצה התהליך, אחרי שירות, 16% נושרים בדרך, כך שרק שישה מתוך עשרה משרתות ומשרתים מגיעים לסיום שירות. ברור לגמרי שיש צורך בצבא סדיר גדול, אבל ההשפעה של הסדיר על המילואים היא חדה וברורה.

לפני כמה שבועות נדרשנו בוועדת חוץ וביטחון לחתום על צווי חירום ל-58 גדודי מילואים שעושים שירות בט"ש נוסף, שנה אחרי שנה, בגלל צורך מבצעי. לצורך העניין, השנה התגייסו פי שניים וחצי גדודי מילואים ממה שהתגייסו לפני שנתיים ושלוש, וזה מעיד על הצורך. האיומים משתנים, מוכרים, וכנראה ילכו ויגדלו, ויהיה צורך לעוד שנים ארוכות בהיקף כוח גדול מאוד כדי לעמוד בפני כל האתגרים. גם כשקיצרנו שירות לפני שבע שנים, פיצינו על זה בחודשי קבע כדי לשמור על היקף צה"ל שנדרש להגן על המדינה בשש חזיתות בו זמנית, ביבשה, בים, באוויר ובמרחב הקיברנטי, ובמצב חירום גם לתקוף.

בשיח על השירות הסדיר צריך להזכיר את ההשפעה שיש לשירות סדיר על המילואים, שזה 70% מגודל הצבא. השיח על הגיוס מלווה את המדינה מראשית ימיה, והלך והתגבר מ-1977 ומ-1997 – יש שם איזה הפרעת אגף שהייתי מבקש – – –

נושא הגיוס, כאמור, מלווה את המדינה מאז ראשיתה, מ-1977, וב-1997 קיבל תפנית.

אני רוצה להזכיר לך, ראש הממשלה, אירוע קרוב יחסית שידוע לכולם, כי כמעט כל ראשי המפלגות שהיו במרץ 2014 יושבים פה, ואני אומר את זה כחדש: קודם חוק שוויון בנטל על ידי אילת שקד, ועדת שקד; קידום יעדי גיוס; הוטלו סנקציות אישיות ומוסדיות – דבר שנתפס בעיני ראשי המפלגות החרדיות כפגיעה ב"יהודית", בדיוק כפי שהמהפכה המשטרית נתפסת היום כפוגעת ב"דמוקרטית". ועדת שקד הציבה יעדי גיוס כאמור שנתפסו כפגיעה קשה בעולם התורה, והופיע ה"יהודי" של המדינה. ב-24 בפברואר 2014 התכנסו בבני ברק יחד מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ושל ש"ס והחליטו על קיום הפגנה גדולה נגד החוק המתגבש, בשל מה שהוגדר על ידם בהחלטות העצרת כמרידה במלכות שמיים.

מכאן זה יישמע לך ולכם מאוד מוכר: התכנסו ראשי המפלגות שעדיין בתפקידם וקראו להפגנת המיליון. שום דבר לא חדשני פה. בהפגנת המיליון, גם ראשי המפלגות שהיום הם חלק מהקואליציה וגם שורה ארוכה של רבנים הודיעו שאם תהיה קריאה שנייה ושלישית, הם יקראו לסרבנות המונית ולמרי אזרחי. הם היו בתפקידים. אפשר למצוא את כל זה בוויקיפדיה, ולך יש זיכרון טוב, אתה בטח זוכר את זה.

מה עשה ראש הממשלה? הוא הקפיא את המשך החקיקה ולא הלכו לא לקריאה שנייה ולא לקריאה שלישית. אולי זו תזכורת לכולם היום: כשמדברים על ה"דמוקרטית", על שני האדנים שמחזיקים אותנו פה – אלה היהודית והדמוקרטית. כמובן, אני מתנגד לכל גילויי הסרבנות, אמרתי את זה עשרות ומאות פעמים בחצי השנה האחרונה, אבל בשנה ה-75 למדינה – –

אתה לא תטיף לי מוסר. – – בשנה ה-75 למדינה כדאי להגיע להסכמה רחבה, שהיא חוצה מפלגות, ולקבל מתווה שירות ישראלי מתוך הבנה שכל ניסיון לעקוף את חוק הגיוס יהיה טרגדיה למדינה וגם טרגדיה לחרדים.

מה שנדרש היום זה חיזוק צה"ל כצבא עם ממלכתי – זה גם צורך ביטחוני חד וברור וגם צורך לאומי, גיבוש מתווה שירות רחב צבאי, לאומי ואזרחי; והוקרת משרתים, תגמול והוקרה – הצטערתי לראות שלא היה גידול בהקצבת כסף השנה ובשנה הבאה לממדים ללימודים; הסדרת לומדי תורה בהסכמה, באופן כזה שזה יוכר, יהיה מכובד, מוסכם, ולא כגנבים בלילה שצריכים להילחם על זה בכל פעם. בשורה התחתונה, המרכיב החשוב ביותר לקיומו של צבא ההגנה לישראל כצבא עם ממלכתי זה אמון הציבור בצה"ל.

הימים רגישים מאוד. אני ממליץ לא להמר על ביטחון המדינה בגלל צורך פוליטי צר, אלא לגלות אחריות, מנהיגות וממלכתיות.