קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, עמיתיי חברי הכנסת – אדוני ראש הממשלה, אתה ראש ממשלת ישראל, אתה ראש הממשלה שלי; פעמים רבות אני רואה אותך נכנס לאולם עם ספר. דוגרי, תמיד מעניין אותי מה אתה קורא. אוקיי, גם עכשיו. ישבת לפניי, ישבת מצדדי, ישבת מאחוריי, ותמיד הסתכלתי מה אתה קורא, בשביל ללמוד. אני החלטתי הפעם לקרוא לך ממי שראיתי אותך כמה פעמים נכנס עם הספר שלו, מצ'רצ'יל, אבל אני אצטט את דן ממט, שלקח את צ'רצ'יל וציטט את הנאומים שלו. ברשותך, אני מצטט בקצרה. הוא דיבר על זה באוגוסט 1944. המלחמה עוד בעיצומה, והוא באיטליה, וככה הוא אומר: אומרים שמחירה של חירות הוא עמידה נצחית על המשמר. נשאלת השאלה מהי חירות. יש מבחן אחד או שניים, מעשיים ופשוטים בתכלית, שלפיהם אפשר להכיר בעולם של ימינו בתנאי שלום, ואלו הם – אדוני ראש הממשלה, הדבר השני, אני מוכרח להקריא לך. אתה בטח לא זוכר את כל מה שהוא כתב. הוא כותב: כתנאי לחירות, היש בתי דין של צדק החופשיים מלחץ מצד השלטון המוציא לפועל ומאיומי אלימות של אספסוף וחופשיים מכל זיקה למפלגות פוליטיות מסוימות. זוהי אחת הבחינות של האם יש חירות או אין.
אדוני ראש הממשלה, פעם קראת את "ניצחון וטרגדיה" של צ'רצ'יל או את "הברית הגדולה". "ניצחון וטרגדיה" זה הכרך השישי בספרים שלו על מלחמת העולם השנייה. היום, לצערי הרב, אתה שבוי בידי סופר אחר – בידי מי שכותב את "מפלגת בג"ץ"; בידי מי שכותב את המדריך לרפורמה המשפטית. אתה שבוי בידיו של הסופר הדגול רוטמן. אני חושב שההבדל בין צ'רצ'יל לבין רוטמן בא לידי ביטוי במצבנו הקשה. אני אומר את זה: כשאתה שבוי שם, אז גם התמונה שמציגים לך היא לא תמונה של אמת, חוץ מאשר כשזה מגיע למחיר של דם.
אני אסייג את זה, אדוני: עמדתי כאן ואמרתי ששני שרי ביטחון או שלושה – יהיה לזה מחיר של דם, והראשונים שישלמו אלו המתנחלים. כואב לי, כואב לי מאוד לפעמים להיות צודק. אדוני ראש הממשלה, עזוב את רוטמן, תחזור לצ'רצ'יל. תודה.
313 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.