קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי שר התקשורת, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה מכאן לברך את מאות אלפי המפגינים שהגיעו הערב מכל רחבי הארץ – ימין, ליכוד, כל אוהבי המחנה הלאומי שהגיעו היום לתמוך בממשלה ולתמוך ברפורמה. אני מאמינה שהרפורמה הזאת מחויבת המציאות. שמענו את מה שאמר היום ראש הממשלה, הוא לקח החלטה כמנהיג אחראי והשהה את הרפורמה עד למושב הבא. אני באופן אישי חשבתי שנכון להעביר את המתווה עוד השבוע, משום שאני הייתי חברה בוועדת השופטים וראיתי מה קרה בוועדת השופטים: אין ייצוג וגיוון, ואני אגיד את מה שלא אוהבים שאני אומרת ואני אחזור על זה כאן שוב: מנה חמה לוקח יותר זמן להכין מאשר למנות שופט במדינת ישראל. כשאתה רואה שהעם שלך לא בא לידי ביטוי בוועדת השופטים, כשאתה רואה שהציבור הישראלי לא בא לידי ביטוי על כל גווניו, כשאתה רואה שאין ייצוג, זה כואב, זה כואב, וצריך לעשות את השינוי הזה. אני יודעת, עברתי את זה על בשרי כשעשיתי את השינוי בתרבות, כשאמרתי שליד הכינור יהיה עוד, כשאמרתי שהתרבות לא יכולה להיות רק במשולש הזה של רוטשילד-אבן גבירול-דיזנגוף, שצריך להביא את התרבות לפריפריה, לצפון, לדרום, ליהודה ושומרון.
באו וצעקו "פשיסטית", באו והפריעו בכנסים, באו ועשו הפגנות מול הבית שלי, ולא קרה שום דבר, השמיים לא נפלו. הינה, התרבות לא נהרסה וליד הפילהרמונית יש את האנדלוסית ולא קרה שום דבר. זה מה שאנחנו רוצים לעשות גם פה, במתווה הזה של השופטים. צר לי שכל אותם אלה שמוחים, שמפגינים – אבל הם לא עושים את זה בצורה מכובדת, בדרך הדמוקרטית. הם פורעים, הם בריונים, הם חוסמים את הכבישים, הם מבעירים מדורות על הכבישים, הם מונעים את המשך השגרה היומית של הציבור הישראלי. בדרך הזאת אי-אפשר לנצח.
אנחנו נבחרנו על ידי 64 מנדטים כדי למשול, כדי להעביר רפורמה של צדק, של גיוון, של ייצוג. אבל מה קורה? אותם אלה שמפגינים, שהם אולי 20% מהאוכלוסייה, השתלטו על האליטות במדינת ישראל, חושבים שהמועדון הזה הוא מועדון שלהם, רוצים להמשיך לאכול מגבינה 40% שומן ולא מוכנים שאף אחד יחלוק בגבינה הזאת. על מה אנחנו מוחים פה? מה אנחנו רוצים? שיהיה גם וגם – גם מרכז וגם פריפריה, גם מזרח וגם מערב, גם יהודים וגם ערבים. לאיזה מצב הגענו? תראו מה קורה כאן במדינה – איזו התנהלות מכוערת וחסרת אחריות של ראש אופוזיציה, שמתחבא מאחורי אלה שמשלמים כל כך הרבה כספים כדי להביא לאנרכיה, שלא באים ואומרים: אסור, לא ניתן יד לסרבנות.
איפה כל אותם גנרלים מהצבא? איפה הם? ראש אכ"א לשעבר, נעלמת, שתקת, נתת לזה גיבוי. איזו בושה לקרוא לסרבנות. שר הביטחון והרמטכ"ל היו צריכים לקחת את כל אותם סרבנים ולהעמיד אותם לדין. אתה רוצה להפגין – תפגין; אל תשתמש בזה שאתה איש מילואים. אז מה יהיה מחר בבוקר כשכל הטכנאים בחיל האוויר לא יבואו ויסרבו פקודה?
אז מי יגרום לטייסים האלה – איך הטייסים האלה יטוסו? אבל אתם רואים שאותם סרבנים – – –
אותם סרבנים – אני מבקשת להוסיף לי את הזמן.
אנחנו רואים שאותם סרבנים הם אותם פריבילגים שעברו הסללה. למה אתה לא רואה את זה בקרב הטכנאים? למה אתה לא רואה את זה בקרב גולנצ'יקים? רק בקרב הטייסים או רק בקרב אלה שהוסללו לשם. אתה יודע מה? בושה וחרפה שאתה בכלל נותן לזה גיבוי. אני מתביישת באותם טייסים שאומרים שהם לא ילכו ולא יתקפו באיראן. שיעזבו עכשיו את הצבא.
שיעזבו עכשיו את הצבא. מיהם בכלל שיבואו ויאיימו על יסודות הדמוקרטיה של מדינת ישראל?
– – חייב להיות כזה שבו הרשות השופטת יודעת את מקומה – והרשות המבצעת והרשות המחוקקת. הרשות השופטת הלכה רחוק מדי; לקחה את תפקידה של הרשות המחוקקת, את תפקידו של מי שנבחר על ידי העם. זאת הדמוקרטיה. אנחנו – הכנסת היא הריבון, לא הרשות השופטת – –
– – ובוודאי לא 15 שופטים שבוחרים את עצמם על ידי חברים וילדים ובנים של וחברים של.
איך אמר ברק, הוא לא מצא מרוקאי אחד, אבל את אשתו ואת הילדים שלו הוא מצא. אז אני רוצה להגיד לכם – – –
אז אני רוצה להגיד לכם שהחגיגה של הפריבילגים נגמרה, שהמועדון הסגור הזה נגמר. אנחנו נפתח את המועדון הזה לציבור הישראלי כולו.
אנחנו מכבדים את החלטת ראש הממשלה, שהחליט להשהות את החקיקה למושב הבא.
כמו שאמרתי, הצדק, הגיוון והייצוג יחזרו אל הציבור הישראלי כולו.
669 מילים של מירי מרים רגב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.