כבוד יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת קיש, אני רוצה לפנות אליך. חבר הכנסת קיש, הוא לא שומע אותי. רציתי לברך אותו על חתונתו. רגע, רציתי לברך אותך על חתונתך ובהצלחה בזוגיות ואושר ועושר, אבל אני רוצה גם לפנות אליך, אם תרשה לי לרגע, בנושא פוליטי. החלטתם לפנות לפסילת בל"ד. אחרי שעשיתם הכול – – –
אין בעיה, בשמחה. אז תענה לי בחמש דקות. לדעתי בדקה אתה יכול לסכם, אבל אני אגיד בדקה שמצד אחד אתם מחבקים, באמת, את הקיצוניים שבבית הזה – את בן גביר, את מפלגת נעם, שונאי ערבים, שונאי להט"בים, שונאי נשים, פועלים באמת במקומות הכי חשוכים, אלימים ופורעים – ומצד שני, את מפלגת בל"ד, שמדברת על שוויון ועל דו-קיום – –
– – אתם רוצים לפסול. איפה ההיגיון?
אתם, אתם – – –
ושונאי חרדים? מי שונא חרדים? אף אחד לא שונא חרדים.
אנחנו לא שונאי חרדים. אנחנו לא שונאי חרדים. אנחנו אפילו אמרנו שאנחנו רוצים לשבת איתכם בממשלה. הצענו לכם לשבת איתנו בממשלה. אתם אלה שהחרמתם אותנו.
החרמתם אותנו.
רגע, אני רוצה להבין, אתה הגשת בקשה לפסול את ישראל ביתנו? לא.
הגשת רק על בל"ד, כי אתם רק שונאים ערבים, כי אתם רק רוצים – –
– – כי אתם רק רוצים שלערבים לא יהיו נציגים לגיטימיים פה בכנסת. לאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל מגיע ייצוג בכנסת גם אם הם לא – –
– – תואמים את עמדתכם. אתם מבקשים לפסול רק אותם.
אני דיברתי אל חבר הכנסת קיש כנציג הליכוד שהגיש בקשה לפסילה, ואני אומרת פה לצד הזה, לקואליציה הבאה: תזכרו, רק שותפות אמיתית עם החברה הערבית במדינת ישראל תייצר שלום ושוויון. תודה.
256 מילים של מיכל רוזין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.