הודעת הממשלה על העברת סמכות משר לשר

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אנחנו מבקשים להעביר סמכויות משר המשפטים, שר מכהן, למשרד לשירותי דת כשאין שר במשרד לשירותי דת. איפה נשמע דבר כזה, שאתה רוצה להעביר סמכויות – סמכויות שיש להן משמעויות – ואתה רוצה להעביר את זה למשרד שאין בו שר ושהוא מתנהל על ידי מנכ"ל? אני חושב שלא היה כדבר הזה. מרושמי הרשומות וממה שאני ביררתי, לא היה דבר כזה בישראל.

ועכשיו צריך לשאול למה באמת אין שר. צריך ללכת קצת אחורנית, לשר שמאוד הצליח במשרד שלו, אבל החליט שהוא רוצה עכשיו לעזור לסיעת ימינה, המפורקת כיום, לשרוד בכנסת ולהתנהל בכנסת. ומה עושים בשביל כך? לוקחים את חבר הכנסת שעכשיו נבחר, חבר הכנסת כלפון, שולחים אותו הביתה וחוזרים לכנסת כדי לעזור לסיעה המפורקת. אז את ההצלחה הגדולה ראינו.

אבל אדוני, הינה, אתה נמצא פה. העדת, ואנחנו מאמינים לך, שלא חשבת לבגוד, לא היו לך מעשים כאלה. אבל איך אומרים על איש עם ערכים, על מפקד טייסת? חברים זורקים? לא אכפת מחברים? לא אכפת משום דבר? חושדים באנשים ובאים ומודיעים כאן לכנסת, לפני כל עם ישראל: אני חוזר לכנסת. 24 שעות אחר כך, כשנכנס המינוי לתוקף, מבקש לחזור לכנסת – כבר לא צריך; הוא סידר את המפלגה ב-24 שעות. לאחר מכן הוא מבקש את אמון הכנסת; נהיה סגן. ראש הממשלה, ראש הסיעה שלו, מתפטר – אין לו סמכות, הוא לא מצליח להיבחר.

זה עונשו, וזה הזמן לחשבון הנפש מדוע ואיך קרה דבר כזה בישראל, ששר לא מצליח להיבחר בחזרה והוא נשאר בבית. הוא היום חבר כנסת. לאחר פיזור הכנסת עבר וחיזר על הפתחים ממפלגה למפלגה מהקיימות פה בכנסת ואצל אחרים. אף אחד לא רצה את הסחורה הזאת – סחורה שבגדה בחבריה, שלא האמין בחברים, חשד בחברים, עם חטא היהירות. אבל לא רק זה – בסופו של דבר הוא נכנס למפלגה כי מישהו הכיר אותו מהצבא, והוא אומר שלאדם הזה יש באמת רקורד. הוא לא היה איתו כאן ביחד. אם הוא היה איתו כאן ביחד, הוא לא היה רוצה.

ומדוע אנחנו אומרים את זה? תראו מה שקרה בחוק הכשרות, תראו איזה הצלחות גדולות. רק השבוע קראנו שמסעדה, מסעדת "אימא", אם אני לא טועה, שהייתה בכשרות צהר – שכל רפורמת הכשרות הייתה בעבורם – הוא נגוע בנגיעות אישיות. עוד ייחקר הדבר הזה, איך שצהר היו בתוך החקיקה, אנשים עם אינטרסים, עם אינטרסים, היו בחוק הרפורמה. הם היו בתוך המשרד, הוליכו את המהלך כדי שגם הם יוכלו להיות גוף כשרות, וגם להיות אלה שקובעים קריטריונים לכשרות – דבר שלא היה כמוהו בישראל. הוא הציג את זה יחד עם ישראל ביתנו: חוק כשרות ורפורמה. ומה קרה? אני שומע בשבוע שעבר – ומי שהרים פה את הידיים שיגיד – שאותה כשרות צהר, אותה מסעדה בירושלים, ביקשה לעבור לכשרות מהדרין; גם לא רבנות – מהדרין, הרבה יותר מכך. בסופו של דבר הציבור הוא שאומר את זה. אי-אפשר לזרות חול בעיני הציבור ולהגיד: רפורמה, אני רק אעשה יותר זול, אני רק איטיב עם הציבור. בסופו של דבר הציבור אומר את דברו. אותה מסעדה וכדוגמתה – יש עוד אחרות – לא מצליחים להתרומם בגלל שהכול שקר.

לכן אני שואל: איך אפשר היום להעביר סמכות? לכן אני אצביע נגד, וכמו שאני מבין גם חבריי. למשרד שאין בו שר? אין בו שר, אין בו אחראי, אין בו מי שנוטל אחריות. האם ייתכן לקחת נושאים כאלה ולהעביר ממשרד המשפטים למשרד כזה? הייתכן? תודה רבה.