אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותיי חברי הכנסת, ראיתי את ההודעה הזאת שמעבירים סמכויות ממשרד המשפטים למשרד לשירותי דת. לא הבנתי למה צריך לעשות את זה עכשיו, ערב בחירות, לאיזה צורך זה. אני אצביע נגד ואני תכף אגיד לכם גם למה. למה זה חשוב? למה זה צריך להיות עכשיו?
יש כל מיני דברים שמביאים שאני לא מבין את המשמעות שלהם, אבל כשאני ראיתי את מה ששרת החינוך יפעת שאשא ביטון עושה בנושא של החינוך, הבנתי שאני צריך להצביע נגד. מורות חרדיות שמלמדות את כל הליבה, את כל לימודי החול, גננות שאין להן הבעיה הזאת, מקבלות משכורות רעב. פעם ראשונה בהיסטוריה שאני מכיר שנחתם הסכם בין הסתדרות המורים, משרד החינוך ומשרד האוצר כדי להעלות את שכרם של המורים של המורות – החרדים לא מקבלים את זה. מורה בחינוך העצמאי שמלמדת הכול – מורה מתחילה תקבל 5,500 שקל, בעוד בחינוך הממלכתי היא מקבלת למעלה מ-10,000. למה משכורות הרעב האלה?
מה עשתה שרת החינוך בעניין של המורים והמורות החרדים והחרדיות? מה היא עשתה? בוחשת בתוך מחלוקת פנימית שיש ביהדות החרדית, זה הדבר היחיד שהיא עושה. היא עשתה ועד חינוך במשרד החינוך – לראשונה אין שום נציג חרדי, לא נציג חרדי ולא נציגה חרדית, שום דבר בוועד החינוך. היה כפר בכפר חסידים לבנות חרדיות שהיה צריך לתת להן סיוע רב, מי שמכיר את העניין הזה, וביקשתי ממנה בתחילת כהונתה: תדאגי שזה יימשך. נסגר, הכפר הזה נסגר. אותן בנות חרדיות – אין להן פתרון. מה היא עשתה למען החינוך החרדי? כלום. אפס. למה? מה השנאה הזאת? רק כאשר היא ראתה והיא העריכה, אתמול, היא ראתה כנראה שהיא לא מצליחה עם כל מיני תככים שאמרו לה שהיא תעשה בתוך הציבור החרדי והיא תרוויח מזה, אז היא האריכה את זה עד 28 באוקטובר, דהיינו עד שלושה ימים לפני הבחירות. אולי היא תצליח לפגוע במורים החרדים, במורות החרדיות.
למה להתנהג בצורה כזאת? למה? לראשונה יש שרת חינוך – ואגב, גם המנכ"לית, שבעבר הייתה מנכ"לית טובה, גם היא בתוך העניין. דיברתי איתה, אמרתי לה: את הולכת לעשות משהו – תדברי עם נציגי הציבור החרדי. היא עושה מה שהיא רוצה, כדי לפגוע, לפגוע, לפגוע, והיא עושה מעשה זמרי ומבקשת שכר כפינחס. היא באה אליי והיא אומרת: לא, אני אדאג. מה תדאגי? במה את נוגעת? למה את נותנת למורים ולמורות האלה לגווע ברעב? למה, בגלל שהיא חרדית? לכן לא מגיע לה שכר? ופתאום מכניסים את הליבה, כאילו שביקשנו לשנות משהו בעניין הזה. לא ביקשנו לגעת בזה, ביקשנו להתאים את המשכורת הזו למה שראוי שתהיה.
לא שמענו ממנה מילה אחת. מילה לא שמענו. פתאום היא פעילה בכל מיני דברים שנוגעים למחלוקת בתוך הציבור החרדי. אני בז לך.
413 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.