קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, החוק הזה הוא אחד החוקים המובנים מאליהם, ולכאורה לא היו צריכים אפילו לחוקק אותו במיוחד, בפרט שלמגזר הזה שנקרא עובדי רפואה וסיוע אין אויבים שמחפשים לבוא ולהיות אלימים כלפיו. להפך, כל אדם שנזקק לרופאים, שנזקק לאחים, שנזקק לעובדי בתי חולים ומרפאות, חש הכרת טובה על הסיוע ועל העזרה. אם יש – ויש הרבה אלימות יחסית בזמן האחרון – זה נובע מהתפרצויות של אנשים שמרגישים חסרי אונים מול המערכת הרפואית, ואין שום הצדקה להיות אלים בגלל שלא מצא חן בעיניך, גם אם אתה צודק. לכן החוק הוא טוב, ואנחנו נתמוך בו.
אבל, כבוד השר, צריך להביא בחשבון משהו אחר. אני רוצה לייצג פה את החולים ובני משפחותיהם שאינם אלימים והם חשים לפעמים אלימות, התעללות, התעלמות, קרירות ואטימות מצד המערכת הרפואית. הם יכולים להתפוצץ ולחכות שעות ולראות איך מעדיפים אנשים על פניהם, בגלל שהם מכירים, בגלל שיש להם חברים, ויש אחרים שלא. כל העוולות האלה, כשהן נעשות בתור בדואר – ניחא; כשהן נעשות כשאדם חולה, כשיש להם אבא זקן ששוכב שעות ארוכות בחדר מיון, 15 שעות, 16 שעות, 24 שעות, ובגלל שאין להם מספיק מרפקים ולא מפחדים מהם, נותנים להם להימק שם, לפעמים בגלל נסיבות טכניות, כי אין מקום במחלקה – זה גורם לזעם גדול מאוד ולעוול גדול מאוד.
את זעקתם של אלה אנחנו צריכים לזעוק. אנחנו צריכים לבוא למערכות הרפואיות ולמנהלים הרפואיים ולדרוש מהם: אל תתעללו בחולים. יש לכם בעיה עם צוות? תביאו עוד צוות; יש לכם בעיה עם תקציב? תביאו עוד תקציב. תקציב הבריאות הולך וגדל, והשירות הולך ופוחת.
אני אומר את זה כאחד מתוך מיליוני אזרחים שנתקלים בבתי חולים, באים לשם – שוב, גם בקטע הזה אני רוצה להכניס את ההערה הזאת ולומר שרוב-רובם של הרופאים עובדים במסירות נפש ונופלים מהרגליים בגלל היעדר מספיק אנשים. אני לא מאשים אותם, אני מאשים את העובדה שאין מספיק אנשים, וכשאין מספיק אנשים, אין מי שיכין את המחלקות; כשאין מי שיכין את המחלקות, משאירים אנשים בחדרי מיון; כשמשפחות מצטופפות בחדרי מיון, יש התפרצויות של זעם.
לכן, הדרישה היא לא רק להציב שוטרים רבים יותר, אלא גם רופאים רבים יותר, אחים רבים יותר, עובדי שירות רבים יותר, ואז, כשהמערכת הרפואית תהיה נרחבת יותר, יהיו פחות אנשים זועמים ופחות אנשים שמרגישים שמתעללים בהם בגלל שאין להם כוח, ולא בגלל אלה שיש להם כוח. תודה רבה.
366 מילים של ישראל אייכלר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.