קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
וואו, זה קרה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יושב-ראש יד לבנים אלי בן שם, אתה לוחם אמיתי, אמיתי. אלי לא עזב פה את הכנסת לרגע אחד, לרגע אחד, עד הרגע האחרון. תודה.
חבריי, החוק הזה הוא חוק היסטורי. בפעם הראשונה האחים והאחיות השכולים הם כבר לא שקופים. היום מדינת ישראל מכירה במעמדם של אלה שנשאו על כתפיהם את ההורים, את הצער, הפחד והכאב. אחים ואחיות שכולים אהובים, היום כנסת ישראל ומדינת ישראל מחבקות אתכם. אני רוצה להודות גם למשרד הביטחון, ולחברי חבר הכנסת מופיד מרעי, אח שכול, על ההרחבה של הזכויות – הרחבת גיל הסיוע ללימודים אקדמיים, מתן הסיוע ישירות לאח ולאחות השכולים וזכאות לטיפולים אלטרנטיביים, כמו רכיבה טיפולית, טיפול באומנות ועוד, נוסף למעמד ההכרה.
תודה, שוב, לחברתי חברת הכנסת אפרת רייטן, על ההתגייסות המהירה להעביר את החוק הכל-כך חשוב הזה. תודה שוב ליושב-ראש יד לבנים אלי בן שם. אתה גדול מהחיים. תודה למנכ"ל יד לבנים יובל ליפקין, לפרידה שניידרמן, לאלי דבי, שאני עוד צריכה לתת לו את המעטפה שהבטחתי לו לפני ארבע שנים, למשרד הביטחון. תודה על הזכות להוביל את החוק הזה במסע הבאמת-ארוך הזה בארבע השנים האחרונות. אני מודה לכם. תודה רבה.
184 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.