תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השרה, האמת שכחבר כנסת חדש אני שמח שהובלתי חוק שנרשם בספר החוקים של המדינה – למען מי? למען האחים השכולים. החוק הוא שלכם, אני אומר, ופונה לאחים השכולים – וגם בשבילכם, תיקון היסטורי שעם ישראל חייב לכם ולכן.
אני רוצה להודות לשר הביטחון, לבני גנץ, שהביא את החוק לחוק ממשלתי, ולצוות המקצועי, שעשה עבודה מקצועית במשרד הביטחון, עם אריה מועלם, ושהצליחו להביא במהירות את החקיקה בקריאה השנייה והשלישית. אני רוצה להודות לחברים שמלווים אותנו כאן, אלי בן שם, יושב-ראש ארגון יד לבנים, למנכ"ל שלך – הוא נעלם, הוא היה פה קודם – ולכל הצוות, שבאמת עמלו קשה. זה מזכיר לי את הפגישה או את הביקור של אלי דבי, "לנצח אחי", אצלי בבית לפני עשר שנים, כאשר דנו על המעמד של האחים השכולים, והינה, אחרי תקופה ארוכה אנחנו מביאים חוק שנחקק בספר החוקים של מדינת ישראל שמסדיר את מעמדם של האחים השכולים. אני נרגש וגם גאה שהובלתי את החוק, יחד עם החברים האחרים.
אני רוצה להודות למיכל, יושבת-ראש הסיעה, וליובל, על כל המאמצים שאתם עשיתם. וגם, בהזדמנות הזאת, ביום האחרון שאנחנו נמצאים, עם פיזור הכנסת – לחברות הכנסת וחברי הכנסת שהובילו את החוק ולצוות שלי, לריי, לפארז, לנאיל, לאוסאמה, לכל החברים שבאמת ליוו אותי לאורך כל הזמן עד שהגענו הלום. תודה רבה לכולם.
207 מילים של מופיד מרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.