קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מהיום הראשון שלי בכנסת נפגשתי עם אין-סוף ילדים וילדות – שכבר בגרו, כמובן – נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. הנתון הזה שאחד מכל חמישה ילדים עובר פגיעה מינית במדינת ישראל הוא נתון קשה, הוא נתון מזעזע שאנחנו חייבים למגר מתוכנו. אין לנו את הפריבילגיה להזניח ולו לרגע את נושא הטיפול בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, המניעה והמיגור.
החוק החשוב הזה, שעבדנו עליו – אני בערך מגישה אותו מהכנסת העשרים-ואחת – הוא חוק חשוב מאין כמותו. להיות ילד או ילדה שנפגעו בילדותם, שהגישו הליך פלילי ואומרים להם: אין לכם זמן, תם הזמן, עכשיו אתם לא יכולים לעשות שום דבר מעבר, נוסף, זו תחושה נוראה, זו תחושה נוספת של חוסר שליטה.
היום החוק שהצבענו עליו ישנה הלכה למעשה את החיים של אלפי ילדים וילדות נפגעי תקיפה מינית בישראל. החוק הזה יאפשר לילדות וילדים, בין שהיה בעניינם הליך פלילי ובין שלא, את האפשרות לתבוע את הפוגע שלהם עד גיל 35. החוק מבטל את שעון העצר שעומד מעל ראשם של ילדים וילדות ויאפשר להם לפעול בזמן הנכון להם. החוק מבטל את ההגבלה שדורשת שקטין חייב להגיש את התביעה האזרחית עד שנה מההליך הפלילי, שזה הזוי. רוב הילדים גם כך נמנעים מלהגיע להליך הפלילי, וסוף כל סוף מצליחים להביא את עצמם אל המקום הזה – ואומרים להם שזמנם תם. בנוסף, סעיף נוסף בחוק יאפשר לנפגעים בגירים להגיש תביעה אזרחית עד שנה מהפלילית גם אם תקופת ההתיישנות בתביעה האזרחית תמה. על ידי מיזוג הצעת החוק שלי עם הצעות החוק של חברותי מיכל רוזין ועאידה תומא סלימאן, הצלחנו להרחיב את החוק, והנפגעים יוכלו לתבוע גם משפחה ומוסדות שידעו על הפגיעה והתרשלו במניעתה.
אני רוצה להודות לשר המשפטים גדעון סער, ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט גלעד קריב, לאיילת רזין המדהימה, שדפקה על דלתי ביום הראשון של הכנסת וליוותה את החוק הזה במשך שנים, ולרותם אלוני ומרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעים; לכל אחת ואחת מחברות הכנסת, כמובן, לחברת הכנסת מיכל רוזין ולחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; לצוות שלי, מני דדון, לינוי חג'ג ויהונתן יבור, שמלווים את החוק הזה איתי כבר שלוש כנסות. תודה לכם על שעזרתם לשנות את המציאות, ובתקווה שבכנסת הבאה נצליח לשנות אפילו עוד יותר. מי ייתן ונדע נתונים קלים יותר וטובים יותר בכל הקשור במניעה ובמיגור של פגיעה ותקיפה מינית.
358 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.