כבוד היושב-ראש, הצעות החוק של חברת הכנסת מיכל שיר, של עאידה תומא סלימאן ושלי עושות שני דברים עיקריים: האחד – להאריך באמת את ההתיישנות בתביעה אזרחית; כמובן, בנוסף – להרחיב אותה למעגל השני, לא רק לפוגעים עצמם אלא פעמים רבות בני המשפחה, להפתעתנו הרבה, גם ההורה הנוסף וגם ההורה שמגן על בן זוג או על ילדים, וגם פעמים שבהם הילד נמצא במוסד כמו פנימייה, משפחת אומנה וכדומה – אנחנו בעצם מאפשרים לו את הזכות לתבוע על רשלנות, לתבוע על הסתרה, לתבוע על אי-טיפול ואי-נתינת מענה בדבר הזה.
אני רוצה להגיד קודם כול תודה למועצה לשלום הילד, גם על חוק החיסיון, שעזרו ופעלו, ובכל הנושא של הקטינים הם ליוו אותנו צמוד והביאו את הפתרון, ביחד עם משרד הרווחה, וגם על חוק הזה, שהוא חשוב ביותר, כי מדובר באמת בקטינים שנפגעו בילדות. אני רוצה שוב להודות לחברי גלעד קריב על עוד חוק חשוב ומוצלח שהעברנו, לאיל, מנהל הוועדה, לייעוץ המשפטי של ועדת החוקה גור בליי וטליה ג'מאל, עורכי הדין, כמובן, היועצים המשפטיים, לאיגוד מרכזי הסיוע, ולמיכל שיר ועאידה תומא סלימאן, שוב, על השותפות. עשינו את זה באמת ביחד ועם ויתורים הדדיים, ולא תמיד זה ברור מאליו בכנסת בכלל ובכנסת הזאת בפרט.
אני רוצה להגיד תודה ליועצת המשפטית שלי בלשכה מיטל ארבל, עו"ד מיטל ארבל, שבלעדיה השבוע אולי היינו מרימות ידיים, אבל היא התעקשה ונלחמה להביא את ההבנות וההסכמות עם משרד המשפטים, עם הייעוץ המשפטי, עם טליה היקרה, שנלחמו על הדברים, באמת, מסביב לשעון. תודה לכם. עשיתם היום חסד וצדק עם נפגעי ונפגעות אלימות מינית ואלימות במשפחה, ומשהו טוב יוצא מהיום הזה. תודה.
250 מילים של מיכל רוזין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.