קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני עובר למה שתכננתי לומר, אני חייב לומר שתי מילים בהמשך לדברי ההבל והבלע של הדוברת הקודמת. מי שטרוריסט זה מי שחי בשטחים הכבושים כפולש וכגוזל, שיום-יום, שעה-שעה, מתעמר בילידים הפלסטינים, שורף את שדותיהם, עוקר את עציהם ורוצח בהם. אחד מהם הוא אותו מנוול שהזכירה קודם חברת הכנסת הקודמת. מהם צריכים להיפרע, מהפוגרומצ'יקים האלה.
אני רוצה לעבור ולדבר על מה שתכננתי בהקשר של האי-אמון. אנחנו ברשימה המשותפת קוראים להביע אי-אמון בממשלת הטייקונים, שהכריזה מלחמה על האזרחים בכלל ועל המעמדות המונמכים והשכבות המוחלשות בפרט. השלטון שלנו, בעודו מחליף לחיצות ידיים סודיות מתחת לשולחן עם נציגי הטייקונים וקבוצות האינטרסים השונות, אינו זוכר רוב הזמן שהאזרחים קיימים.
כבר יותר משנה שהאדונים מספרים לנו שהכלכלה הישראלית היא סיפור הצלחה ואינם מבינים כמה זה מרגיז. הרי הכלכלה אינה מטרה, היא אמצעי המיועד לשפר את חיי האזרחים. הכלכלה אינה הצלחה אם המשכורות לא עלו, אם המחירים עדיין גבוהים, אם רמת חייהם של העבדים ממשיכה כל הזמן לרדת. הכלכלה אינה יכולה להיחשב להצלחה אם איש אינו משלם את מחיר הכישלונות. האם מישהו שילם את מחיר הרכבת שלא באה? את מחיר מותה של הזקנה שאיש לא פינה מהמסדרון? את מחיר המתמחה הצעיר שנטש בזעם אין-אונים את בית החולים כי אינו יכול עוד?
את השורות שכרגע קראתי כתב בימי מחאת 2011 ראש הממשלה הנכנס יאיר לפיד. נראה שהוא מתאר באופן מדויק את ממשלתו שלו, הממשיכה לשרת את ה-1% העשיר ביותר על חשבון כל השאר. אבל כשהממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה. מעמד העובדים התעורר ויצא למחאה. עובדי חינוך, צוותים רפואיים, נהגי אוטובוסים, שוכרי הדירות ועוד – כולם ברחו.
ממשלת הטייקונים החזירית מייבשת את המגזר הציבורי ומפקירה את האזרחים לחסדי חוקי הג'ונגל. מי שיש לו שורד ומי שאין לו, את הממשלה הוא לא מעניין. אבל לאזרחים נמאס – נמאס לדאוג כל הזמן מהצורך הבסיסי של קורת גג; נמאס לשלם ביוקר על הכול; נמאס לעבוד כל כך קשה ולקבל בתמורה כל כך מעט. האזרחים התעוררו, ולא נאפשר לכם להרדימם שוב. הגיע הזמן שתקום ממשלה שתשרת את כלל אזרחי ישראל ולא רק את שלדון, מילצ'ן, משפחת עופר ושלאף. אנחנו צריכים מהפכת דיור, חינוך, בריאות וסביבה. בממשלות של טייקונים אין לנו אמון, בין שקוראים לעומד בראשן נתניהו ובין שבנט או לפיד. זה זמן לשינוי אמיתי – להמתת חסד של הכלכלה הניאו-ליברלית והחלפתה בכלכלה הרואה את הרווחה כמטרה ולא את הרווח, את האדם ולא את האדמה, את הזכויות ולא את זכויות היתר. תודה.
384 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.