קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש כאן מחאה בחרוזים של ארגון נהגי האוטובוסים: השרה שאהבה טיקטוק.
פעם הייתה שרה שאהבה רק טיקטוק. לא פייסבוק, לא אינסטגרם, רק טיקטוק. לא פגישות לא פתרונות ולא הישגים, רק טיקטוק. ובג'ונגל הרחוק ההוא שבו היא גרה, איפה שיש אנשים בשר ודם, החיים הם לא בטיקטוק. ישבה אז השרה וצחקה על כולם: אני רק בטיקטוק.
באו אליה היועצות והיועצים, המומחיות והמומחים, הוועדות והוועדים, ואמרו לה: גברתי השרה, אצלנו כאן בג'ונגל יש אנשים שחיים פה, שצריכים להגיע ממקום למקום. יש קשישים, ויש ילדים, ויש חיילים, ויש קשי יום וסתם כאלה שהפקקים באוטו הביאו אותם לדיכאון ושברון. אבל טיקטוק – החיים הם לא בטיקטוק. תפסיקי בבקשה לרקוד ולקפוץ וסרטונים מביכים. הגיע הזמן שתיקחי אחריות על מצב העניינים.
אבל השרה צחקה. היא רוצה רק טיקטוק. זה הכי פאן לה, וכולן יכולות לקפוץ לה. גם הרפורמות. היא בטיקטוק ואך ורק בטיקטוק. טיקטוק. טיקטוק. טיקטוק.
פעם אחת את השטויות עזבה ויצאה השרה מביתה עם כל הפמליה, לטייל בג'ונגל הרחוק שבו היא חיה. ראתה השרה אנשים שממתינים שעות בתחנות הרוסות בלי צל, חיילים שלא מצליחים לעלות על הרכבת כי עוד שנייה היא מתפוצצת, נהג שבורח כי הוא נוהג כבר 12 שעות ללא הפסקה וקשיש שסופר את השקלים כדי לשלם על הנסיעה. ראתה השרה במו עיניה עד כמה היא כושלת. חטפה חום, ברחה והסתלקה אל לשכתה הממוזגת.
ומה עם האנשים שבג'ונגל חיים? אתם ודאי שואלים. האזרחיות והאזרחים עדיין סובלים. הם ממשיכים לחכות חיים שלמים לתחבורה ראויה ומכבדת ברכבת מיושנת, שפועלת עד חמש, גם בימי חמישי, בשמש ובגשם בתוך תחנות מטומטמות, בזמן שהשרה רוקמת רפורמות. וכל יועץ ויועץ, כאשר שואל מה יהיה, ישר היא זועקת: קדימה לשתוק, אני באמצע לצלם סרטון לטיקטוק.
והכי חשוב, גברתי השרה, להגיע לפגישות עם יושב-ראש ועדת הכלכלה מיכאל ולדון איתו על הרפורמות רחוק ממבזקי הטיקטוק, כי תכף תתפרק הממשלה ולא יישאר לך שום טיקטוק.
295 מילים של משה אבוטבול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.