תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי כנסת, שרים, לא מעט שנים אני עוסקת בפשיעה ואלימות בחברה הערבית. אנחנו עומדים היום בסימן של פשיעה חקלאית. לפני כמה שבועות ביקרתי בצפון כמה משפחות, שנעמדו מולי – ואני לא יכולה להוציא אותן מהלב. אנשים שחווים לא פחות מטרור, לא על בסיס שנתי, לא על בסיס חודשי, לא על בסיס שבועי אלא על בסיס יום-יומי; פולשים לשטח שלהם, הורסים להם מהחקלאות שלהם, פוגעים להם באיכות החיים וביכולת שלהם לחיות בשלווה ובשלום.
ממשלת השינוי חרתה על דגלה את אחד הדברים שלי באופן אישי היה החשוב ביותר – להשליט חוק וסדר במדינה הזו. אנחנו עדיין לא שם, לחלוטין, רק התחלנו את הדרך, אבל לא יכול להיות שבמדינה ריבונית אנחנו ניאלץ לשים את החוק במקום מסוים, ואז יהיה משהו שהוא ליד החוק. בשביל זה, חברים, זו לא הדרך לומר: אנחנו מרגישים בזה, כי הדבר הזה הוא לא חדש. וזה לא דבר שהוא מהיום או מאתמול, זה דבר שקיים שנים, והוא צבר תאוצה וצבר עוצמה, הוא הפסיק להתבייש. חקלאים סובלים, אנשים ציונים שיושבים בגבולות סובלים יום-יום. למה? כי פושעים צברו תאוצה במשך שנים. והעיניים הבוכות לא עוזבות אותי. לא יכולה להפסיק לדמיין אותם לנגד עיניי.
ולא, זה לא מקום לאופוזיציה לומר: רואים; זה המקום לשים את הידיים ביחד – אם זה בוועדה לביטחון פנים, אם זה בוועדת חוץ וביטחון ואם זה בכנסת ישראל – ולהילחם למען החוק והסדר. אין ליד החוק. אין. לא לחילוני, לא לדתי, לא ליהודי, לא לערבי, לא לצעיר ולא לזקן, לא לאישה ולא לגבר. לא – חוק וסדר. הגיע הזמן לתת טיפה כבוד לגורמי אכיפת החוק, שהלב טיפה ידפוק, כמו במקומות אחרים, בארצות הברית למשל. קצת כבוד הדדי האחד לשני ולגורמי אכיפת החוק, כדי שהחוק והסדר יהיו הבסיס שעל פיו יישק דבר. שזאת תהיה הפלטפורמה שעל בסיסה נוכל לבנות ולהיבנות, ולא לתת לחברה שלנו להתפורר. לא הימין ולא השמאל, אלא ביחד עלינו להילחם ולמגר את הפשיעה ואת האלימות, באופן כללי ובחברה הערבית בפרט, ולא לאפשר לעיניים הבוכות להישאר בדמיון של חברי וחברות כנסת, אלא להעלים את התופעה הזו ביחד, מתוך אכפתיות ואהבה למדינה הזו. ואני אומרת את זה מדם ליבי. תודה.
338 מילים של רות וסרמן לנדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.