קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שלכאורה החוק הזה היה אמור להיות גם מוסכם על כולם וגם כמעט טריוויאלי. אבל בעיה קטנה: העונשים שהכנסת קובעת בקשר לעבירות, הם אפילו לא הייתי אומר המלצה בלבד עבור בית המשפט – הם כמעט המלצה הפוכה עבור בתי המשפט. אנחנו יודעים איזה עונשים מגוחכים מוטלים על עבריינים. אנחנו יודעים שההמצאה שנועדה לכאורה לייצר איזושהי אחידות בענישה אבל למעשה הפכה את החוק לחוכא ואיטלולא – ההמצאה שנקראת הבניית שיקול הדעת בענישה היא בעיניי אחת הטעויות הגדולות של כנסת ישראל. אמרנו: ניתן לשופטים להבנות את שיקול הדעת בענישה, לייצר מתחם ענישה. מה זאת אומרת? למה שבית המשפט ייצר מתחם ענישה? אנחנו, המחוקקים, ייצרנו מתחם ענישה; קבענו שהעונש עבור עבירה מסוימת – הינה, עכשיו מבקשים מאיתנו לקבוע שהעונש עבור עבירה מסוימת יהיה עשר שנות מאסר, חמש שנות מאסר, 15 שנות מאסר. זה מה שמבקשים מאיתנו.
אנחנו כותבים עשר שנים, אנחנו כותבים 15 שנה, ואז בית המשפט אומר: עונש המוצא הוא שלוש שנים. מה? מאיפה זה הגיע? מאיפה זה הגיע? "עונש המוצא הוא שלוש שנים", "המתחם הוא כך" – יש כל מיני מונחים שבית המשפט ממציא עבור עצמו: מקסימום, מינימום, נסיבות; לעונש שהמחוקק קובע לא מגיעים לעולם. גם אם יעשה את זה אדם מכל הנסיבות הכי גרועות שיש, הוא לעולם לא יקבל את העונש שאנחנו קבענו כעונש המקסימלי, וממילא אנחנו עושים צחוק מעצמנו, אנחנו מחמירים את הענישה. זה עוד במקרה שכבר הפרקליטות בחרה להגיש את כתב האישום, או המשטרה בחרה להגיש את כתב האישום.
אני רוצה להזכיר לכם שממש לפני כמה ימים התפרסם תחקיר – כמובן, את הביקורת על התחקיר העיתונאי קלמן ליבסקינד פרסם בהרחבה – תחקיר של עמרי מניב על התקיפה שהייתה בלוד, על הירי בחסונה. היה תחקיר. האנשים שמצולמים, שיודעים שהשתתפו בניסיון לעלות על דירות מגורים של יהודים בלוד, שבאו לעלות, לשחוט, לשרוף, לפגוע, לפרוע – אף אחד מהם לא הוגש נגדו כתב אישום. אף אחד מהם לא נעצר. אז אנחנו נקבע עונשי מקסימום? בעיר לוד בכל ערב אני מקבל בקבוצות הווטסאפ של השכונה שבה אני גר הודעה על עוד ירי ועוד ירי ועוד ירי.
אז נכון, צריך לומר ולתת כבוד למפקד משטרת לוד, שהצליח במאמצים אדירים ובמקצועיות רבה – –
– – לדאוג לשינוי המציאות בשטח, ואני מפרגן לו על כך, וגם עדכנתי את הממונים עליו בדבר הזה. בסדר גמור, מצוין, אבל הירי שמתרחש בכל ערב בלוד – אין מעצרים, אין כתבי אישום. אין כתבי אישום.
ולכן אני מבקש שאם אנחנו מחוקקים פה חקיקה, שלא נעשה צחוק מעצמנו ונדאג שבתי המשפט ורשויות התביעה גם ידאגו שכתבי אישום יוגשו וגזרי הדין ייגזרו. תודה רבה, אדוני.
411 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.