קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש לייחד את פרק הזמן שעומד לרשותי ולדבר על דברי חז"ל "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם". תפקידנו, גם כנבחרי ציבור, גם כבני תורה וגם כאנשי חינוך וכהורים לילדים, להרבות שלום בעולם, וגם כשיש מחלוקת, ללבן את המחלוקת בדרך ארץ, בצורה מכובדת ובכבוד הדדי.
מכובדי היושב-ראש, במה דברים אמורים? אני רוצה דווקא מעל הבמה הזאת להביע מורת רוח מדבריו של חברי חבר הכנסת יצחק פינדרוס ביחסו לבית המשפט העליון. האמירה הזאת שלפיה ישנה, חלילה וחס, איזו שאיפה להמיט על בית המשפט העליון איזה D9 או איזה פצצה, היא איננה עמדה רווחת ומקובלת עלינו כולנו כחברי כנסת, הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה. אנחנו צריכים לדעת שגם אם ישנן שאיפות, ושאיפות לגיטימיות במדינה דמוקרטית, לחולל שינוי במערכת המשפט, אלה שאיפות חשובות ואלה שאיפות שנכון שנדבר ונקדם אותן, בין שזה יהיה פסקת התגברות, בין שזה יהיה נושאים אחרים ובין שזה יהיה תפילתנו להשיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה לחיזוק ולביצור המשפט העברי במערכת המשפט, אבל לא להרס, לא לחורבן.
העמדה הזו היא עמדה לא לגיטימית, בפרט כשהיא נאמרת בפני תלמידים. ולכן אני רוצה לנצל את הבמה החשובה הזו ולומר קול אחר, להשמיע קול אחר, קול שקורא לנהל מחלוקות ולנהל ויכוח, ולנהל אותו בכבוד הדדי מתוך הבנה שדרכם של תלמידי חכמים היא לנהל את הוויכוחים הללו ולהרבות שלום בעולם ולא להחריב את הבית על יושביו. תודה רבה.
220 מילים של משה ארבל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.