קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, ראשית, אני מברך אותך על התפקיד החדש. אני רואה אותך על כל פנים בפעם הראשונה מכהנת כיושבת-ראש הישיבה. הרבה הצלחה. לצערי, או לשמחתך, שולחים אותך לסין. אני מאחל לך הצלחה גם שם.
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, ראשית, אני מאחל לכל אלה המשרתים הרבה בריאות והרבה הצלחה במילוי תפקידם. שהקדוש ברוך ילווה אותם בכל אשר הם פונים, כי הם עושים עבודה חשובה, ובעזרת השם צריך גם את העזרה שלהם לעשות את המעשים בפועל.
אני מבקש, ברשותך, להתייחס להצעת החוק שמדברת על חוק שירות ביטחון: הניסיון לקחת את בוגרי מוסדות החינוך החרדי – ואני בפירוש לא אומר שילוב תלמידי ישיבות, כי תלמידי ישיבות לא משרתים בצבא – על בוגרי מוסדות החינוך החרדיים שהנחת כאן במליאת הכנסת. היא נדונה והיא עברה בקריאה ראשונה, אחרי ניסיון ראשון שלא צלח, ובימים אלה היא נדונה בוועדת החוץ והביטחון.
קודם כול – עובדה: כל שרי הביטחון מאז קום המדינה אימצו את ההסדר של תורתו אומנותו. אף לא צריך לעלות לפה ולאשר את מה שאני אומר – איתן, אני מבקש שהשר ייתן לי כמה דקות. אף אחד בצבא לא רוצה שאותם 10,000, אם זה היום במחזור של בני ישיבות, אותם 10,000 מדי שנה, שהם יבואו לצבא לשרת. אף אחד לא רוצה את השוויון הזה. אלה עובדות. תמיד לשר הביטחון הייתה סמכות לתת דיחוי למי שיושב ולומד. תמיד.
היו כאלה שרימו, שמשתמטים, שעושים את עצמם, אבל למי שיושב ולומד – אף אחד לא ערער על זה שיש סמכות לשר הביטחון. גם בג"ץ הסכים. ב-1986 ואחר כך ב-1998 בג"ץ שינה את גרסתו ואמר: אומנם לשר הביטחון יש סמכות, אבל בשביל מספר גדול כזה של תלמידי ישיבות, אלפים, לדחות את הגיוס שלהם – צריך שתהיה הסמכה מפורשת בחוק עצמו. מזה נולד הרעיון של חוק טל. אחרי שחוק טל לא הצליח, בג"ץ אמר: אני מבקש את השוויון, אני מבקש במפורש שיהיה שוויון בין אלה לאלה. כמו שאמרתי קודם, אף אחד לא מתכוון לרגע לעשות את השוויון המלא, ואותם 10,000 תלמידים שיבואו כל שנה לצבא – אף אחד לא רוצה אותנו בצבא. אבל יהיה שוויון, ואף אחד לא יכול לצאת מהפלונטר הזה שבג"ץ הכניס אותו אליו.
החוק הזה שאתה מציג לכנסת בנושא של בוגרי החינוך החרדי כולל יעדים ומתנה את ההסמכה של שר הביטחון במילוי היעדים. זאת אומרת, קודם כול אתה אומר לראשי הישיבות: תשתדלו שחלק מתלמידי הישיבות לא ילכו בדרך שאתם רוצים – דהיינו, ילמדו תורה – אלא שיפזלו החוצה. אני לא מכיר ראש ישיבה שעושה תפקיד כזה. התפקיד שלו הוא שהתלמידים ילמדו, לא שיגיד להם: תלכו למלא יעדים. החוק שאתה מציג שולל משר הביטחון סמכות אם לא יעמדו ביעדים.
אתה – או אפילו פחות ממך; הרמטכ"ל, יש לו זכות לעשות כל כך הרבה דברים. מי שמתעניין הרי יודע איזו סמכות יש לשר הביטחון לעשות בכל הזירות ובכל המזרח התיכון, וגם מעבר לזה. יש לו סמכות. אם החוק יעבור, לא תהיה לך סמכות לתת דיחוי למי שיושב ולומד. כל ההסדר הזה של תורתו אומנותו – אחרי השואה האיומה, אחרי כל מה שקרה פה – במדינת ישראל לא תהיה יותר סמכות לשר הביטחון לחתום. כך כתוב בחוק, תבקש שיראו לך את זה, זה הסעיף בחוק: אם עוברות שלוש שנים ואין לך יעדים, אתה לא תוכל יותר לעשות את זה. אני חושב שאתה צריך לבקש – –
אני מסיים. – – למשוך את החוק הזה, או לפחות שייכנס סעיף שבכל מצב אתה, שר הביטחון – וכל שר ביטחון – יש לו סמכות לתת דיחוי למי שיושב ולומד ומקיים את תורתו אומנותו. תודה רבה.
554 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.