קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע אם אתה מכיר את האמירה המבודחת הזו, אדוני היושב-ראש, על הילד שחזר הביתה עם תעודה של סוף השנה כשבכול הוא קיבל בלתי מספיק ונכשל, ובדבר אחד הוא קיבל ציון מצוין – בזמרה. אבא שלו סטר לו על הפנים ואמר לו: עם כזאת תעודה אתה עוד יכול לשמוח ולצחוק ולשיר?
מגיע לכאן ראש הממשלה למליאה, לאחר ציון נכשל במלחמה בקורונה, לאחר ציון נכשל ביוקר המחיה, לאחר ציון נכשל במשילות, ציון נכשל באחריות כלפי העם הזה; לא מכנסים קבינט; שרים בכירים וראש הממשלה החלופי מנסים להתחמק, איך לא לבוא לקבינט; אנשים מתים, אלפים מתים. באים לכאן זחוחים. חברי כנסת זועקים מקירות ליבם על כך שאתם מסכנים את עמכם ואת ארצכם, ואתם מגיבים בצחוק ובזחיחות, ולא סתם – בחיבוקים; מתחבק עם ראש הממשלה החלופי, ועם התנועה הזאת. ראש הממשלה.
אני לא מדבר על הבושה, חוסר הרצינות לעשות תנועה כזאת. ראש הממשלה, לא מכובד והרבה פחות מלא מכובד. התרגלנו כבר. וכאן – הזחיחות, איזה ניתוק יש לך מן העם? אתה מתחבק עם ראש הממשלה החלופי, שכל מה שיש לו, הרקורד הצבאי שלו זה שירות בבמחנה, וגם זה בקושי, בלי בגרות, בלי שום דבר. איתו אתה מתחבק? ואתה מדבר: אני רוצה לשלוח בחורי ישיבות, לומדי תורה, אני רוצה לשלוח אותם לכלא על זה שהם ממשיכים ללמוד תורה.
אדוני היושב-ראש, אתה היית עסוק וכנראה לא נתקלת בדרכם, אחרת גם היו מתחבקים איתך בעניין הזה, בשמחה גדולה הזאת של החוק. נראה לי שהיית דוחה אותם בשתי ידיים, לשמוח איתם. וזה ראש הממשלה שמחוקק כאן חוקים, הוא אחראי עלינו ואנחנו צריכים לסמוך על כך שהוא צריך לעשות את העבודה.
אני רוצה, בכל אופן, להתייחס גם להצעת החוק שמגיעה עכשיו על שירות אזרחי. תגידו לי, אתם לא מתביישים? למי אתם מנסים למכור עכשיו פעילות של התנדבות, הרחבת הפעילות? אתם מוכרים ומנסים למכור קרח לאסקימואים? קרח לאסקימואים? אתם רוצים למכור עכשיו פעילות התנדבות בעמותות כאלה ואחרות לציבור החרדי? אתה אומר: בוא תתנדב? תגידו לי, אתם חיים בעולם כאן? אנשים שהקימו את העמותות האלה. אנחנו מדברים על מרווח של מאות עמותות, עשרות עמותות בכל נושא. אין פעילות ציבורית שלא עושים. הציבור החרדי כל-כולו מתנדב, מנער ועד זקן – אנשים, אברכים, לומדי תורה, בעלי מקצועות חופשיים, שכירים, כולם, מכספם ומזמנם היקר; אימהות לילדים שיש להן את הבתים. כל העיסוקים, מתנדבים בכל מקום – לבוא לראות את ארגוני הפאר האלה. אני לא יכול לקרוא – אם זה יד שרה, ואם זה עזר מציון, ואם זה עזרה למרפא, ואם זה הצלה, ואם זה מגן דוד אדום, ואם זה זק"א ואם זה כל העמותות האלה שפועלות בתחום הבריאות לבד, במגוון הדברים האלה. לא היו מסתדרים, הם עומדים במקום ממשלה. על עצמם הם לוקחים, בלי כסף ממשלתי, הכול לוקחים על עצמם, בשירות אוניברסלי לכולם, שירות רחב. ממדינות של 100 מיליון אזרחים באים ללמוד כאן, מאירופה ומכל מיני מקומות אחרים, איך עושים כאלה מערכות. באים ואומרים: בואו תתנדבו, אנחנו רוצים להכריח אתכם. אתם צריכים לחייב אותנו, צריכים להציע לנו את הדבר הזה? בתחום הבריאות, בתחום הרווחה, איזה עמותות. מי לא מכיר איזה עזרה ואיזה סעד נותנים לאנשים בכל מצב, להם ולמשפחותיהם? הדאגות, והם באים בעצמם, לא צריכים לבקש, הם מציעים.
תבואו לראות, תראו. מי שנמצא איתי, רק בשבוע שעבר הייתי בבית חולים תל השומר, ואני פשוט לא האמנתי למראה עיניי. אני מכיר את בתי החולים בירושלים, וראיתי גם את בית החולים הגדול הזה – בכל פינה פינת קפה, ובכל מקום שתייה ואכילה ומה שהוא רוצה ומנוחה ולינה. ואחרי זה למשפחות שנמצאות בבית, ובייביסיטר – –
– – הכול, ותרופות שלא צריך. אתה מכיר את זה, אדוני היושב-ראש?
אז תגיד, אתם באים עכשיו בחוק הזה לבוא להצהיר לנו על הגמ"חים האלה?
588 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.