קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, היום אחר הצוהריים ליווינו למנוחת עולמים את אסתר פולארד, זיכרונה לברכה, אשתו של יונתן פולארד, ייבדל לחיים טובים וארוכים. אני חושב שכשחושבים על הזוג הזה, הדבר שאולי הכי בולט הוא שהם היו כל כך הרבה ביחד, אבל גם כל כך מעט ביחד. ניסיתי להרהר קצת ולדמיין את המעט שעובר להם בראש. איך הם הצליחו לחיות כך כל כך הרבה שנים? מה הפך אותם לזוג כמו שהם היו, עם המציאות המטורפת שבה הם חיו? נראה לי שחיברה אותם מטרה מאוד מאוד גדולה, שהיא ביטחון ישראל, אהבת ישראל, אהבת הארץ, אהבת העם.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, במשך היום היו עוד שני אירועים, ומבחינתי שלושתם מתחברים, שלושת המקרים האלה ביחד מתחברים אחד לשני. ראיתי אייטם של קלמן ליבסקינד עם יאיר שטרן, בנו של יאיר שטרן, שהוא מדבר איתו בעיקר – הוא מדבר איתו כמובן על דמותו של אביו, אבל מה שמאוד תפס אותי הוא הסוגיה החינוכית של הדור הבא: מי מתחבר ומי מזדהה עם דמותו של יאיר שטרן. הנקודה השלישית שהתחברה לי היא התוכנית לעידוד השירות הקרבי שמקדם שר הביטחון גנץ בפריפריה ובכלל. יש לי איזו מילה לומר על זה, אבל במהותה היא תוכנית לעידוד לשירות משמעותי בשירות הביטחון.
חשבתי שהנקודה הזאת של הערכים, של הציונות, זו אותה נקודה שהחזיקה את יונתן פולארד ואת אשתו, אותה נקודה שעל בסיסה מתגייסים חיילי צה"ל, וזו אותה הנקודה שאנחנו ממשיכים לחנך לאור מגדלורים, לאור כל מיני דמויות בהיסטוריה של הציונות. זו בעצם נקודה כל כך מהותית וכל כך דרמטית, קרי, החינוך לדורות הבאים הלאה, שאני חושב שהמשכן צריך לעסוק בזה קצת יותר בתקופה הקרובה, כי עושה רושם שבתחומים מסוימים אנחנו נמצאים בנסיגות, ובאמת אולי הגיע הזמן לטפל בזה טיפול עומק. תודה רבה.
272 מילים של אופיר סופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.