קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה דקות לא הצלחתי לסיים את הסיפור שלי על הנסיעה לצרפת, אז אני רוצה להמשיך.
חבר הכנסת פרוש, תן לי לסיים לפחות, ואחר כך תגיב. חצי מיליון יהודים בצרפת לא רק שמסתכלים עלינו ועל כל מה שמתרחש בבית הזה, אלא גם בקיאים בפוליטיקה הישראלית. לא כולם, אבל אלה שפגשנו. ואני חייב להגיד שהיו לנו שיחות מרתקות שם. אבל באחת השיחות העלו את הטענה שאנשים שם בצרפת – יהודי צרפת מתביישים כשהם מסתכלים על הוויכוחים שלנו בבית הזה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע מה, אני כחבר כנסת, כאזרח ישראלי, כעולה חדש בעצמי, מה אני יכול להגיד להם? מה אני אמור להשיב לאותו בן אדם יהודי בצרפת שאומר: איך אתם מעיזים ככה לדבר בתוך המקום הכי חשוב מבחינה דמוקרטית בישראל? הרי זאת דוגמה לכל היהודים בעולם.
הרבה פעמים, אדוני היושב-ראש, אנחנו פה בכנסת לא חושבים על יהודי התפוצות שמסתכלים עלינו ב-20 עיניים, ב-30 עיניים. הוויכוחים שאנחנו מנהלים פה בנושאים כל כך רגישים שקשורים ליהדות התפוצות, שקשורים גם לנושאי דת ומדינה, שקשורים לנושא הכותל, אנחנו מנהלים אותם ברוח לוחמנית כל אחד מהצד שלו, בלי שאנחנו חושבים שזה פוגע באחינו בתפוצות. ועובדה, הינה, חזרנו, משלחת מצרפת, ואני אומר לכם, הוויכוחים האלה פוגעים בהם בתפוצות. מה אני יכול להגיד, אדוני היושב-ראש, ליהודים, לאחים שלנו בתפוצות?
כשאנחנו פה מנהלים ויכוח בנושא מתווה הכותל – אגב, שזה עבר בממשלה – –
– – הקודמת. בהסכמה רחבה, נכון? הם מסתכלים ואומרים: רגע – אבל לא רק בצרפת, גם בארצות הברית בעיקר – אבל העברתם את זה בממשלה, אז למה אתם לא מקיימים ולא מיישמים את הדבר הזה?
כשאנחנו מדברים על נושא הגיור, כשאנחנו מדברים על נושא על הלימודים, הוויכוחים פה בסופו של דבר – בלי שאנחנו מתכוונים, דרך אגב, כי אנחנו לא מבינים את המשמעות – פוגעים בהם שם.
ואני חוזר לשאלה שהתחלתי לדבר עליה לפני כמה דקות. אנחנו, מדינת ישראל, בית לכל יהודי בעולם באשר הוא. צריך למצוא – ופה אני קורא לממשלה שאני חלק ממנה, חלק מהקואליציה – אנחנו צריכים למצוא את הנוסחה שתאפשר גם בתקופות הכי קשות לא לסגור דלתות בפני יהודי העולם. אנחנו כממשלה – ואני קורא לממשלה כשאני חלק מהקואליציה – צריכים לשבת ולמצוא את הדרך לקבל ולאפשר ליהודים בעולם כן לבקר בישראל. כי כמו שאמרתי, יש להם פה משפחות, יש להם פה דירות, בתים, ילדים שלומדים, וזה לא משנה באיזו מסגרת לימודית הם.
אתה לא מונית לסגן יושב-ראש הכנסת, מה אתה רוצה? תתמנה, ואז תגיד לי שנגמר הזמן. אבל לא מונית, נכון? ולמה זה לא קרה, חבר הכנסת אשר? בגלל שהאופוזיציה מסרבת למנות סגנים, נכון? רגע, אני צודק או לא צודק?
עובדה, הינה. גם בגללך, בין היתר, אנחנו לא סגנים. היינו יכולים עכשיו במקום חבר הכנסת גינזבורג לנהל את ישיבת הכנסת, נכון?
בשביל התקנון יש גם את יושב-ראש הכנסת שיעיר לי.
משפט נוסף. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אני קורא לממשלה לא לשכוח את יהודי התפוצות, במיוחד את אלה שקשרו את גורלם במדינת ישראל, אבל מה לעשות, לא רוצה דרכון ישראלי. בואו נמצא דרך בשביל שגם אנחנו נשנה את ההתנהגות שלנו כלפי יהודי התפוצות. תודה רבה.
488 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.