אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברותיי וחבריי בכנסת ישראל, ראשית לכל דבר, אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת צביקה האוזר על היוזמה המבורכת להצעת החוק החשוב הזה כל כך. שמחתי להצטרף אליה, אני מכיר את הנושא.
ברשותכם, אני אאיר את הנושא מזווית ראייה נוספת, שמן הסתם תחדד את הצורך באישור החוק הכל-כך חשוב הזה. אני מתייחס למרחב הימי, ואני רוצה להביא את המבט האילתי כמי שניהל את עיריית אילת הרבה שנים ועמד בראשה – את המבט האילתי בשנים האחרונות. אומר כך: המרחב הימי הפך להיות מרחב עמוס, צפוף, לא מבוקר, מבולבל מבחינת היכולת לנהל אותו. אני יכול לספר לכם שהעיר אילת, עיר תיירות, מארחת מדי שנה כ-2.5 מיליון אנשים, ואני יכול להניח ש-90% מהם מגיעים בצורה כזו או אחרת לים. אני אספר לכם שבעיר אילת יש כ-15 מועדוני צלילה שמארחים מדי שנה עשרות אלפים של צוללים, אם ללמידה ואם לחוויית הצלילה. בעיר אילת יש כ-15 גופים שמפעילים ספורט ימי, וביחד הם מפעילים מאות כלים. ואם בוחנים רק את זה, סך הכול במבט של שעות צוהריים בעיר אילת ניתן לראות שהמפרץ שוקק חיים ומלא בתנועה. כל זה עוד לפני שדיברתי על הטרנדים החדשים – אדוני היושב-ראש, זה דבר חדש שקורה עכשיו, ואני מברך עליו – השכרת יאכטות. זה כבר טרנד חדש: שמים מוזיקה, ממלאים את היאכטות באלכוהול, וקדימה – שטים לאורך המפרץ. המוזיקה, לצערי, רעשנית – וגם בזה נטפל בהמשך; אבל רואים תמונה של מפרץ קטן יחסית, שוקק חיים – ואני שמח מאוד על העניין – אבל לא מבוקר, לא מפוקח, עם פוטנציאל לנזק מטורף.
אמר נכון חברי צביקה האוזר, החוק לא יודע לתת מענים נכונים למצב שבו מישהו נוהג, נוסע, משיט, לא משנה מהף כשהוא תחת השפעת האלכוהול, ודאי וודאי כשהוא נמצא בגילופין. שערו בעיני רוחכם שאדם מן היישוב שתה לפני שעלה על אופנוע ים, והחליט שהוא משתגע על אופנוע הים, והוא לא יודע להבחין בין אזורי צלילה ובין אזורים שאינם אזורי צלילה. הנזקים הם נזקים ברורים, הפוטנציאל נורא, ולצערי הגדול מאוד אנחנו רואים משנה לשנה כמויות גדולות יותר ופוטנציאל של נזקים גדול יותר, ולצערי הגדול מאוד גם תאונות – בטבריה, באילת ובעצם בכל מקום שיש בהם מפגש כזה.
לכן עולה פה ההצעה, ואני בטוח שחברי הכנסת יתמכו בה. שאל אותי חבר בעל יאכטה – הוא אומר, תגיד, מאיר, מה יהיה, איך נצא עכשיו? אמרתי לו: תעשה כמו הילדים כשהם רוצים לצאת לבלות – לא שאני אוהב את זה; יש מי שאומר: אני אהיה הנהג, אני לא שותה, ואתם תוכלו, אם תרצו. אני לא אוהב את זה, אני חושב שיש כאן איזה מין לגיטימציה שקטה של שימוש, אבל זה הרע במיעוטו. לכן אמרתי לו: תחליטו מי מניע את היאכטה, וכל השאר, שישמחו.
אבל המשטרה, כשאתה כבר שתית, היא תבוא, תבדוק אותך, ותדע. צריך גם לדעת מי הנהג. דרך אגב, יש כללים בעניין הזה.
ברור, ברור, ברור. אבל תראו, מעצם העובדה שתהיה אכיפה פה, בכך אנחנו מגינים. אני רוצה להגיד לכם שלא מעט תושבים באים ואומרים לנו: חבר'ה, אנחנו לא יכולים יותר עם ההפקרות הזאת. פוחדים. יש אסונות. הייתה עובדת עירייה – היה אירוע קשה עם אופנוע ים, ולי אין ספק שמי שפגע בה היה במצב שהוא לא היה בהכרה מלאה, נגיד, כן? זה דבר שרק מישהו שהוא ברמת מופרעות גבוהה יכול להגיע לעשות את זה.
ולכן, אני פונה אליכם כאן – לתמוך בחוק. אני שוב מודה לחברי צביקה האוזר, מצטרף לתודה לניצן, שבאמת עושה עבודה טובה, ומבקש את תמיכתכם. תודה רבה.
540 מילים של מאיר יצחק-הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.