אדוני, מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לאחל לכולכם חג חנוכה שמח. בחנוכה יש לנו זמן, אנחנו קוראים ספרים, אז אחד הספרים הזכורים לי לטוב, שהייתי אומר שהציתו את דמיוני כשהייתי קטן, 10, 11, זה היה הספר המונומנטלי של הסופר הסקוטי רוברט לואיס סטיבנסון, "אי המטמון". אני בטוח שקראתם אותו, וגם חבריי.
אז בואו אני אספר לכם: סטיבנסון – ומי שלא זוכר או לא קרא – סיפר על ילד, ג'ים הוקינס, שמצא מפה של אי, ובאי הזה יש מטמון, והוא ארגן הפלגה על ספינה שקראו לה "היספניולה", אם אני לא טועה, למציאת אותו מטמון.
(אחרי כן שר)
ההפלגה הזאת הייתה יחד עם לונג ג'ון סילבר, הטבח בעל הרגל האחת, והתוכי שלו קפטן פלינט – תוכי – ועוד רבים אחרים. העלילה שם מסתבכת, אדוני היושב-ראש, אבל מה שזכור לי היטב הוא שלאורכו ולרוחבו של הספר שזור שיר פיראטים, שהפך להיות שיר מפורסם בספרות העולמית, והשיר אומר כך: "תריסר גברים על ארון המת / יו הו הו ובקבוק מלא רום / שתו והפליגו אל עולם האמת / יו הו הו ובקבוק של רום". אגב, אני ממליץ לכל מי שצופה בנו עכשיו ושיש לו ילד, ילדה – גשו לספרייה או לחנות הספרים, תיקחו את הספר, אם הוא עדיין לא קורא, תקריאו לו. זה באמת מצית את הדמיון. כמו שנאמר כבר: פחות מסכים, יותר ספרים. אני חושב שאתה מסכים לזה, אדוני היושב-ראש.
אז למה אני מספר לכם את כל המעשייה הזאת, הסיפור על סטיבנסון, על הפיראטים ועל האלכוהול שעל הסיפון? זאת מעשייה שעל פי הספר, שחובר ב-1883, קרתה ב-1761. אז אני אומר את זה ומספר את זה כי השיר ההוא, ה"הו הו עם בקבוק של רום", מסמל את המצב החוקי שקיים גם היום ב-2021 לא באי מטמון אלא במדינת ישראל; מצב שבו אנשים שמשיטים סירה או אופנוע ים יכולים בלי שום בעיה להיות שיכורים כמו אותם הימאים ב"אי המטמון". ולמרבה הפליאה והאבסורד אין עד היום, אדוני היושב-ראש, איסור להשיט סירה או אופנוע ים כשאתה שיכור או אם אתה עם מה שמכונה ג'וינט של וויד על האופנוע. כיום השטה בשכרות או תחת השפעת סמים היא בעצם עבירת משמעת בלבד, ועל פי חוק הספנות היא מושתת על אותן אוניות גדולות, על אותם ספנים או מלחים – אלה שאנחנו סופרים אותם כקולות הימאים בבחירות – רק הם תחת אותה הוראה של עבירת משמעת. אבל בכינרת, בחופי אילת, לאורך החופים הזהובים של הים התיכון, הפלגה בשכרות תוך כדי סיכון המתרחצים ותוך כדי סיכון אנשים שנמצאים איתך על הסירה או מאחוריך על אופנוע הים היא התנהגות מותרת, ולצערנו תופעה שכיחה.
האבסורד הוא אפילו יותר מכך: אין היום סמכות לשוטרי השיטור הימי לעלות על סירה או לעצור מי שנוהג על אופנוע ים ולעשות לו בדיקת ינשוף או בדיקת סמים. כמובן, אין מה לדבר על ענישה. אופנוע הים והסירות בכינרת, באילת ובחופי הים התיכון הם טריטוריה אקס-טריטוריאלית; לא חלים בהם אותם כללים בסיסיים שמטרתם למנוע פגיעה באזרחים שלווים בשל שימוש באלכוהול או בסמים תוך כדי נהיגה בכלי תחבורה. המצב הזה גורם ליותר ויותר אנשים בישראל לחשוש מלהיכנס למים, כן כן, לצמצם את שהותם במים, ולחשוש כשילדיהם הולכים לשחות ולהתרחץ, והוא הפך את חוויית הרחצה בישראל לחוויה יותר מסוכנת ממה שהיא אמורה להיות באמת. היום, חבריי חברי הכנסת, נשים לכל זה קץ. נשאיר את בקבוק הרום, את הוודקה ואת הוויסקי לסרטי שודדי הקאריביים.
חברים, אני רוצה בהקשר זה להודות לשותפי וחברי חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, האיש שלנו באילת, וגם לחברי ניצן פלג, ראש המועצה האזורית בגליל התחתון, שאגב, מבלה את זמנו הפנוי – ככל שיש לו – בחופי הכינרת; אני יודע שהוא גם בעלים של סירה. הם העשירו אותי בדוגמאות מנקרות עיניים של הפיראטיות הישראלית החדשה. החוק הזה הוא אולי קטן, אבל הוא חלק ממאמץ לאומי ללוחמה בתופעה של אלימות והפרות חוק וסדר שמובילה מפלגת תקווה חדשה ושר המשפטים גדעון סער. זה מאבק אחד נוסף וחשוב להחזרת המשילות ולהבטחת ביטחונו של הציבור ורווחתו, ביבשה וגם בים. תודה רבה.
619 מילים של צבי האוזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.