אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חברי הכנסת, השר מאיר כהן – – –
השר מאיר כהן, אנחנו התייעצנו, שלושתנו, חבר הכנסת שחאדה, חבר הכנסת ינון אזולאי ואנוכי – – –
אנחנו התייעצנו, שלושת המציעים, ואנחנו לוקחים אותך מאוד ברצינות. מאיר כהן, אני מדבר אליך.
מאיר כהן, אתה הצעת לנו הצעה, ואנחנו לוקחים אותך מאוד ברצינות. אתה אדם הגון. השם שלך הולך כאן די הרבה שנים בעניין הזה של דמי אבטלה לעצמאים. אתה הגשת הצעות חוק. אתה עלית כאן במליאת הכנסת ודיברת. אני מאמין לך, אנחנו מאמינים לך שבעוד שלושה חודשים תביא איזשהו פתרון לעניין הזה. אנחנו מאמינים לך בעניין הזה, אבל אתה יושב עם כאלה שלא כל כך אפשר להאמין להם, מה אפשר לעשות? ואז אנחנו באים ואומרים, אנחנו הסכמנו שלושתנו שאנחנו לא נביא את זה בלי הסכמה, ולכן אנחנו מקדמים את העניין שלך. זה יעבור בטרומית ולא ממשיכים הלאה בלי הסכמה, ואז אתם לא מובכים, בגלל שחלק גדול אצלכם דיברו על דמי אבטלה לעצמאים. הרי מה שייצא עכשיו – אם יהיה לכם רוב ואנחנו נצביע גם על הטרומית וניפול בטרומית, אנחנו מייד נניח את הצעת החוק מחדש, ואם כנים דבריכם ותביאו בעוד שלושה חודשים, אנחנו ניצמד אליכם ואנחנו נביא גם את החוקים האלה. אבל למה, למה צריך על כל דבר מחלוקת?
אדוני השר, אמרת את הדבר הכי נורא מבחינתי – אמרת שלא היה זמן ועשו את הדברים. תגיד לי, היה לכם זמן להביא את החוק המטורף הזה של הכשרות? לזה היה זמן? לא היה אפשר להביא את הדבר המובן מאליו של דמי אבטלה לעצמאים אם הכוונה בסופו של דבר להביא את זה? אי-אפשר להביא את זה בטרומית? יש דברים בחוק ההסדרים שאתם הבאתם שאנחנו פשוט מתפלצים מזה. למה, סתם לפגוע בציבור?
אני מציע מה שהציע חבר הכנסת אבו שחאדה. אני מציע: תתמכו בחוקים הללו בקריאה טרומית. אנחנו לא נמשיך את החקיקה אלא בהסכמה איתכם, ואז המציאות תהיה כזאת שאנחנו וגם אתם יכולים לחיות עם האמירה הזאת. אני מסתכל על חבר הכנסת אביר קארה. הוא יוצא מהדיון הזה נורא, נורא. הוא ילך אחרי זה לבחירות – אם הוא ילך לבד, הוא לא יקבל קול אחד. הוא דיבר כל הזמן על עצמאים ופה הוא מצביע נגד? תודה רבה.
346 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.