תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, שמעתי את השר, ואני רואה כמה הוא אמין וכמה שהנושא חשוב לו, וגם לנו. אני גם רוצה לחשוב על איזושהי פשרה שתעזור לשני הצדדים. אני מבין. קראתי פה בשמותיהם של 15 חברי כנסת שהציעו את ההצעה הזאת. הם חלק גדול מאוד מסיעות הבית, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, ואני לא רוצה לפגוע בהצעה החשובה הזאת בגלל איזושהי ציניות פוליטית וחישובים ושיקולים קטנים של פוליטיקה צרה. לכן, אני רוצה להציע לשר, להציע לממשלה, פשרה: אנחנו יכולים לקבל את – – –
ההצעה מאוד פשוטה. אנחנו יכולים, כל המציעים, להעביר את זה עכשיו בטרומית ולהביא את זה בעוד שלושה חודשים רק בהסכמה, אחרי שכל הדברים שהצעת פה יעברו דיון רציני ועמוק, גם באוצר, גם במשרד, עם כל הגורמים הרלוונטיים. אנחנו נשמח להיות חלק מהדיונים האלה. נעשה את העבודה כמו שצריך. שמעתי את ההצעה שלך. יש לי גם מה להגיד בעניין הקרן הזאת. אני לא רוצה להגיע למצב שהעצמאי משלם 100 שקלים ומחזירים לו 20. אני רוצה לדעת שדברים כאלה לא יקרו, יש לנו מה להגיד בנושא הזה. אפשר לשבת, להקים צוות שיעשה עבודה רצינית ולהביא את זה לפה בעוד שלושה חודשים רק בהסכמה בינינו לבין הקואליציה. אז אני מציע להעביר את זה עכשיו בטרומית. השלב הבא: נעבוד ביחד, ונעבוד רק בהסכמות. תודה רבה, אדוני השר.
211 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.