כבוד היושב-ראש, כבוד השר או השרה, חברי כנסת נכבדים, מירב, נקודה אחת: אמרת בסוף משפט שהסכמתי איתו לחלוטין, שיש כאן אנשים שמאוד אוהבים את המדינה ורוצים להיות שווים. באמת בהצלחה לך. יש כאן עוד כמה אוכלוסיות כאלה, אנשים עם מוגבלות שקופה. הם רוצים להיות שווים. הם אוהבים את המדינה, ואני מקווה מאוד שהחוק שלנו יעלה עוד היום, כי יש כאן לא מעט אנשים עם מוגבלות שקופה – מתמודדי נפש, אנשים עם אוטיזם – כמות הודאות השווא שהם מנפיקים היום במשטרה בשל חקירתם היא עצומה. היא עצומה. אני מקווה מאוד שהחוק יעלה עוד היום – אני לא יודעת אם אני אוכל להישאר פה כדי להצביע בעדו, אבל מאחר שזה חוק שלי, ברור לכולם שאני בעדו – הוא חייב, חייב לעבור, וכמה שיותר מהר.
לא לחכות, לא לספטמבר, לא לאוקטובר, אלא להעביר אותו עוד היום.
אז כן, הנאום שלי יהיה לגביו, ומעבר לחברי הכנסת, מעבר לכולם, אני פונה בעיקר לאנשים השקופים, אנשים עם מוגבלויות שונות, שאחוזי הודאות השווא בקרבם גדולים ביותר. כולי תקווה, כמו שאמרתי, שהוא יעלה היום.
אני מתרגשת לעלות היום לדוכן, זהו החוק האחרון שלי שעובר בכנסת העשרים-וחמש, וזה כל כך סמלי שהחוק האחרון שלי בכנסת עוסק באנשים עם מוגבלות שקופה.
אני לא אוכל לדבר על זה, כי אני חייבת לנסוע לאימא שלי. אני לא אוכל להיות פה.
אנשים עם מוגבלות שקופה, מוגבלות שכלית, תקשורתית ונפשית, העזרה להם ולבני המשפחות שלהם זוהי שליחות חיי, ואני אדבק בה עד שנהפוך לחברה שמכילה באמת, באמת, את החוליות החלשות ביותר, שנותנת להן אפשרות לחיים משמעותיים וטובים. ולא משנה, לא משנה, טלי, היכן אני אהיה, בין אם אני אהיה בכנסת ובין אם אני אהיה מחוצה לה, אני את השליחות הזאת אקח עד שאני אגיע למנוחת עולמים.
הצעת החוק המונחת על שולחן המליאה לקריאה שנייה ושלישית היא לא עוד סעיף בספר החוקים. ממש לא. מדובר בתיקון ערכי, מוסרי ומשפטי מן המעלה הראשונה. הגשתי את הצעת החוק הפרטית שלי מתוך מקום של שליחות עמוקה, ותוך שיתוף פעולה מלא עם הסנגוריה הציבורית. אני מבקשת להודות גם להם, ובמיוחד לחברי היקר כל כך, שתמיד נמצא פה, נמצא שם לצידי, וכמובן לצידם, עו"ד נתי לגמי, המשנה לסנגורית הציבורית הארצית.
הצעת החוק שלי כוללת עוד נושאים חשובים שאמורים להגן על אנשים עם מוגבלות שקופה, ובעיקר על אלה שתמיד תמיד מופלים לרע – מתמודדי הנפש. אבל הפעם אני אתרכז בכאן ועכשיו. ההצעה שלנו פה היום התמקדה בתיקון עוול היסטורי ובמתן הגנה מותאמת למתמודדי נפש ולאנשים אחרים עם מוגבלות שקופה בעת חקירה פלילית. בהמשך, כפי שיצוין וצוין, מיזגנו את הצעת החוק הפרטית שלי עם הצעת חוק ממשלתית שעסקה בקטינים ובאנשים עם מוגבלויות שכלית ותקשורתית.
חבריי חברי הכנסת, כדי להבין למה החוק הזה הוא פיקוח נפש ממש צריך להביט למציאות בעיניים: חקירה משטרתית היא סיטואציה מאיימת ומלחיצה עבור כל אדם, אבל עבור מתמודד נפש, אדם על הרצף האוטיסטי או אדם עם מוגבלות שכלית, מדובר באירוע מטלטל שיכול לפרק את מעטפת הנפש הדקה ביותר שיש להם. הנתונים המשפטיים והמציאות בשטח, כפי שעלו בין היתר בממצאי ועדת דנציגר למניעת הרשעות שווא, מראים בצורה חד-משמעית – אוכלוסיות אלה הן החשופות ביותר להודאות שווא.
מתוך רצון לרצות את החוקר, מתוך מצוקה נפשית קשה בחדר סגור ומאיים ומתוך חוסר הבנה של הסיטואציה, אנשים חפים מפשע מוצאים את עצמם מודים בפשעים שלא ביצעו – אני מסיימת – ומשלמים על כך בחירות שלהם ובנפשם. ואם לא די בכך, ההודאות הללו מבזבזות זמן שיפוטי יקר, ולעיתים אף כליאה של אנשים שלא עשו מאומה מול אלה שפשעו ומסתובבים חופשי.
אני רוצה בהחלט להודות, להודות לכל אלה שלקחו חלק בחוק הזה, ובין היתר לחברי הכנסת שהצטרפו אליי.
מירב, גם את דיברת מעבר לזמן, אז אני כבר מסיימת.
בסדר, מירב, אבל תני לי לסיים. אני מסיימת את הדברים שלי.
בסדר, אני מסיימת. אני רוצה להודות למשרד המשפטים ולשר המשפטים יריב לוין, ולמשרדי הרווחה, הבריאות והמשרד לביטחון לאומי; לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולעומד בראשה חברי חבר הכנסת שמחה רוטמן, על כל העבודה המאומצת שהם עשו; לכל הפעילים והארגונים השונים שלא ויתרו, ונלחמו יחד איתנו על הזכות הבסיסית הזאת להגינות ולצדק. תודה רבה, ואני ממש אשמח שזה יעלה ויעבור. תודה.
644 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.