תודה רבה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, שרים נכבדים, אז קודם כול, השר שיקלי, אני רוצה שאם כבר גילוי נאות, תגיד תודה. בזכות מי אתה פה? בנט. מה יהיה איתך בפעם הבאה, אני לא יודע. אבל אני רוצה דווקא לפנות לאזרחי מדינת ישראל ששומעים אותנו. שימו לב במה כנסת ישראל מתעסקת עכשיו מבוקר עד ליל בבליץ חקיקה – לא על המילואימניקים; לא על, חלילה וחס, המשרד האדיר לביטחון לאומי וכל החרטות האלה, כשכל יום נרצח פה עוד בן אדם במדינת ישראל; לא על יוקר המחיה; אפילו לא על מה שקורה עכשיו בין ארצות הברית לאיראן, שהעסק מתחמם. לא. לא, חברים, ממש ממש לא. אנחנו נתעסק פה בחוק ההשתמטות, נתעסק פה בחוק הכשרות, ואם יהיה לנו זמן, נתעסק בעוד חוק ג'ובים שלא מעניין אף אחד מאזרחי מדינת ישראל.
אני שואל את עצמי, אני מנסה לחשוב: איך אותם אנשים יבואו לציבור הישראלי ויבקשו מהם אחרי זה לבחור בהם עוד פעם? הרי מה עשיתם ארבע שנים? בסופו של דבר אזרחי מדינת ישראל צריכים להחליט אם בוחרים בברית המשרתים או אם בוחרים בברית המשתמטים, על זה הבחירות. מדינת ישראל הולכת לצאת לבחירות ולהחליט אם היא רוצה מדינה מאוחדת, עם צבא, כמו שאנחנו מכירים אותו, כמו שאני גדלתי, שצה"ל הוא קדוש – אבל בכנסת הזאת החליטו שצה"ל לא מעניין ושאפשר לרמוס אותו. הרמטכ"ל יכול לבוא ולהתחנן שהוא צריך 12,000 לוחמים, מאז כבר המספר עלה – לא מעניין. לא מעניין, כי צריך עכשיו לעשות עוד דיל פוליטי.
שימו לב, מושכים את החקיקה היום, כי גפני אמר לנתניהו שהוא לא מוכן לשנות פסיק בחוק ההשתמטות, או בחוק לימוד התורה, או בכל המצאה אחרת שיש לכם. עד מתי? עד מתי, מחלקת הדגים הקפואים, שעכשיו גם מבינים שעשו לכם דיל על הראש? מבטלים לכם את הפריימריז, משריינים 50% מהרשימה, עד מתי אתם תשבו פה ולא תגידו כלום? עד מתי תשבו פה ותקבלו את זה, ותגידו: אין מה לעשות, אמן, נלך כצאן לטבח ולא נעשה כלום עם האירוע. יש לכם הזדמנות, לא נשאר הרבה זמן. עוד שבוע וחצי בערך עד שהמקום הזה מתפייד. אתם יכולים לקום ולהגיד: תתעסקו במילואימניקים; תתעסקו ביוקר המחיה; תתעסקו ביחסי החוץ; תתעסקו בכל דבר שמעניין אתכם, חוץ מהשטויות שאתם מתעסקים בהן כבר ארבע שנים.
יכול לקרות – יש צדיק אחד בסדום שיקום ויגיד את זה? כנראה שלא, אבל אנחנו נראה פה שרים שתוקפים את ראש השב"כ לשעבר, תוקפים את הרמטכ"ל, תוקפים את הצבא, תוקפים את כולם, אבל הם צדיקים. אז כמו שאמר השיר – ראיתי, גברתי היו"ר – ככל הנראה צוחק מי שצוחק אחרון, ויש לי תחושה עזה וברורה שאת הממשלה הבאה ירכיבו החבר'ה שיושבים שם. תודה רבה.
411 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.