גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת.
מאחורי הצעת החוק שאני מביאה בפניכם היום עומדים גברים ונשים – גברתי, אני לא שומעת את עצמי.
זה מעניין, נשבעת.
מאחורי הצעת החוק שאני מציגה כאן היום נמצאים נשים וגברים שנלכדו במעגל הזנות. הם עברו את האירועים המשפילים ביותר ואת חילול הגוף שלהם. לפי דוח מבקר המדינה חלה ירידה משמעותית בטיפול בעבירות זנות ובצריכת זנות. כשהם לא מצליחות ולא מצליחים להיחלץ ממעגל הזנות – זה כשלעצמו בעיה. אבל אם כבר תפסו את הסרסורים, ואם כבר מענישים אותם, כשהם יוצאים מהכלא אף אחד לא מודיע להם. הם לא זכאים וזכאיות לסיוע משפטי.
בעצם נפגעי הזנות לא מוכרים כנפגעי עבירה. כשהם לא מוכרים ככאלה, הזכויות שלהם נפגעות. זה דבר שלא יכול לקרות. אני רוצה לספר לכם, ואתם בטח לא תופתעו: הדרג המקצועי במשרד המשפטים מסכים להצעת החוק, אבל מסיבה שאינה ברורה השר לא מסכים. עכשיו, הייתי אומרת, אולי יש לו איזה עניין עקרוני עם הנושא. אבל אני גם יודעת שהלב שלו במקום הנכון בנושא הזה. אז אני תוהה לעצמי, מה הסיבה האמיתית להתנגדות להצעת החוק? אולי זה עניין אישי? לא יודעת. שמה סימן שאלה.
ואם כבר, אז אחרי פעמיים הם ביקשו לדחות את הצעת החוק – תנחשו.
לעוד שבועיים. ואני שוב שואלת את עצמי, מה יקרה בעוד שבועיים? איפה הם יהיו? איפה חברי הבית הזה יהיו? שאלות שאני שואלת את עצמי והתשובה להן מאוד עגומה, כי לא מעניין אותם באמת נפגעי עבירה. איך אמרה אחת השרות? אין לנו כאבי בטן. אין להם כאבי בטן לא על הנפגעות, לא על הנפגעים. שימתינו.
את הזמן שנותר לי אני רוצה להקדיש לשר המשפטים ולשאול אותו: השר יריב לוין, מה קרה לך? מה אתה עושה? מה אתה מדמיין שיקרה כששר משפטים בישראל קורא לא לקיים פסיקת בג"ץ? ביום ראשון הבאת החלטת ממשלה עם השר קרעי לא לקיים את פסיקת בג"ץ בנושא הרשות השנייה. ואז בא מזכיר הממשלה ואמר – לא, לא הבנתם, לא התכוונו. אמרתי, אולי טעות, אולי בעיה בהבנה שלנו. ואז אני קוראת הבוקר שהוא קרא גם לא לקיים את פסיקת בג"ץ בנוגע לבחירת מבקר המדינה. אז אולי זו לא תקלה? אולי זאת שיטה?
אני לא מצליחה להבין את השר לוין. במקום להתנצל על כך שבעקבות המהפכה המשטרית המטורללת שהוא רצה להנחיל כאן הוא הביא את המדינה לתהום. אני לא זוכרת כזה שיסוי, כזה פילוג. למה צריך את זה? ושמעתי את שר המשפטים מדבר כאן קודם ואומר שאף פעם לא הצענו הצעות, ובאמת לא הבנתי על מה הוא מדבר. תעזבו את זה שבוועדה, בוועדת החוקה, הצענו הצעות, הצעות למכביר, אבל אני באופן אישי ישבתי איתו וניסיתי לקדם איתו את חוק-יסוד: החקיקה, חוק שיסדיר את מערכת היחסים בין הרשויות. איפה זה? למה הוא לא מדבר על זה? מעניין. אני לא מצליחה להבין לאן הוא רוצה להוביל ואני לא מצליחה להבין למה הוא טורח ללבות את קמפיין השנאה הזה. אין לנו עניין בשנאה. יש לנו עניין בקידום זכויות אזרחים, יש לנו עניין בהסדרת מערכת היחסים בין הרשויות, וזה דבר שכנראה לא באג'נדה של הממשלה.
אני באמת שואלת: החלטתם לוותר? החלטתם להתפלג? החלטתם שלא רוצים להיות עם אחד? לאן כל זה יוביל? אז אני מפצירה בו כרגע, בסיומה של הכנסת הכי נוראית, באמת הכי נוראית שהייתה כאן – תעצור, תחשוב, ותבין שאתה מוביל את כולנו לאבדון. תודה רבה.
515 מילים של קארין אלהרר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.