תודה, גברתי. ראשית, תראה, השר, שאלה באמת היושבת בראש אם אני רוצה לעלות להתנגד לתשובת הממשלה. קצת קשה להתנגד לזה שלא דיברת בכלל על זכויות נשים. ניצלת את הבמה הזאת כדי להשתלח ולדבר באמת לא ברור על מה, וכשדיברת על רצח נשים ועל ההגדרה, בקושי הבנתי מה אתה מדבר. לא שמעתי. הייתי צריכה להגיע לפה כדי לשמוע מה אתה אומר, כי דיברת דברים לא ברורים.
עכשיו, זה מילא. מה שהצעת לי ולמציעה – לחברתי, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שגם עושה עבודה מדהימה עבור זכויות נשים – הצעת לנו לחכות שבועיים.
עכשיו, באמת, טאטע. הצעת החוק מרחיבה את ההגדרה לאלימות נגד נשים גם על גזלייט. עכשיו אתה בא ועושה לחברות הכנסת המציעות גזלייט. אתה מציע לי לחכות שבועיים כדי להעלות את ההצעה שלי. אני אתן לך מבזק מציאות, השר שיקלי – ראית, יוראי? – ניתן לך מבזק מציאות: לא תהיה ממשלה עוד שבועיים. המקום הזה מתפרק, ויפה שעה אחת קודם. אז להציע לנו לחכות שבועיים כדי להגיע להסכמות, אין בזה שום טעם. הדבר השני שאמרת – צריך הסכמות רחבות בחברה על מה זה אלימות כלפי נשים. אלימות כלפי נשים זה פויה, אני אנגיש לך את זה. זה מספיק מונגש? זה לא טוב. רצח נשים זה לא טוב. כליאת נשים זה לא טוב. גזלייט לנשים זה לא טוב. כפייה זה לא דבר טוב. להכות ילדים זה לא דבר טוב. וזה מה שמופיע בהצעה. בואו נשאל פה 120 חברי כנסת אם מישהו חושב שזו לא הצעה טובה. אני מבטיחה לך אישית – מההיכרות גם עם אנשים שיש לי איתם מחלוקות חריפות, הם יגידו לך שהם מסכימים. הם לא חושבים אחרת. לכן גם יש הסכמה חברתית רחבה למה זה אלימות.
הדבר האחרון שאמרת זה שצריך עבודת מטה להצעת החוק. בוא אני אעזור לך, אני מנכ"לתי עמותה שלוש שנים לנשים במעגל האלימות וגם הסיכון, נערות צעירות בסיכון. אני עשיתי את עבודת המטה יחד עם ארגוני החברה האזרחית ויחד עם נשים בעצמן במעגל האלימות. אז אני אומרת, די לגזלייט. תעלה פה לפודיום ותגיד – אגב, יושב לידך גם השר עמיחי אליהו, שבפעם הקודמת רק על לעשות מנגנון במשרד הרווחה, שידעו, שלמשרד הרווחה יקפוץ מי נמצא במסגרת של אלימות במשפחה ולא לתת רישיון לנשק, חברך עלה לפודיום, לפה, אמר: אנחנו מתנגדים, וירד. הוא אפילו לא פירט. אתה יודע מה? אני מעריכה את זה שלפחות, ככה, איך אומרים? זרקת מול כולם ולא ניסית להגיד כל מיני מילים יפות. הראית את הפנים האמתיות שלך.
השר שיקלי, התשובה שלך הייתה בושה וחרפה, וזה היחס - - -
זה שאתה עמדת פה – ארבע דקות היית פה, עמיחי, סליחה, שיקלי, ולא אמרת מילה אחת, מילה אחת, בגנות רצח נשים.
419 מילים של עדי עזוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.