תודה. גבירתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני חושבת, אתם יודעים, אל מול מופע של הרבה מאוד חוקים שעלו כאן ביום שני, שורת חוקים שבאמת לא כיבדו את הבית הזה, ובטח לא כמי שרוצים לנקות שולחן ולהספיק – הרי יש פה להט הרבה פעמים של אנשים שרוצים להספיק, מתוך שליחות, להביא דברים – היום, לפחות, אנחנו רואים לא מעט חוקים חשובים, משמעותיים, שעולים ומסייעים באופן ישיר לציבור בישראל.
הצעת החוק שיושבת לפנינו באה לתקן עוול מאוד מאוד גדול. יש הרבה נשים שחוות אלימות, ולא רק נשים, ילדים, וכן, אומנם מעט, אבל גם גברים. ואנחנו כל הזמן נוהגים לחשוב שהאלימות מתחילה ומסתיימת באלימות פיזית, שמשאירה סימנים כחולים, או שהיא נראית לעין, בזמן שאנחנו יודעים שעשרות אלפי נשים חיות תחת אלימות קשה, אלימות שקופה, אלימות שמשאירה צלקת, אולי לא על הגוף, אבל צלקת גדולה מאוד על הנפש, שמרסקת את הנשמה של הרבה מאוד נשים, וגם ילדים, שחיים בצל האלימות.
מרכז רקמן, עם המומחיות שלו, עם המחקר שלו, עם העשייה שלו – כי צריך להזכיר שמרכז רקמן של אוניברסיטת בר-אילן עוסק גם בקבלת פניות ציבור של נשים, והוא הופך להיות הכתובת שלהן בצוק העיתים, אולי הכתובת שהן מרגישות שהיא הכתובת האחרונה, למרות שאנחנו צריכים להיות הכתובת הראשונה, כמדינה. אנחנו באים ומתקנים ואומרים: יש הגדרה לאלימות, יש הגדרה לאלימות גם אם היא לא פיזית, אלימות נפשית, אלימות כלכלית.
רק לפני שבועיים אני עמדתי כאן והעברתי חוק שיבוא לסייע לנשים שמסורבות גט, שזה כלא, כלא, זו שלילת חירות. הדברים האלה, על פניהם הם נסתרים מן העין, אבל אלה נשים שמרחיקים אותן מהמשפחה, משתלטים להן על המקורות הכלכליים והפיננסיים, שמתעללים בהן ומורידים אותן למקום שיכול גם – הרבה מהמקרים, לצערנו, מסתיימים גם בהתאבדות, גם במצבים נפשיים קשים. ובעיקר אנחנו רואים איך ילדים שגדלים בצל האלימות – חברת הכנסת עזוז, שתינו יודעות, ואנחנו מבינים שילדים כאלה הרבה פעמים מעבירים את זה בהעברה בין-דורית, או שחס וחלילה החיים שלהם מרוסקים. והחובה שלנו היא לא להשאיר את המאבק באלימות לפרשנות. פרשנות – אין פרשנות. כשבאים לפני שוטר ורוצים להתלונן, שידע בדיוק מה ההגדרה.
על כן, החוק הזה בא לסייע בידי רשויות אכיפת החוק, אפילו בידי תחנות אחרות, בנקים, בידי קופות חולים, בידינו – אני מסיימת – כחברות כנסת ונבחרות ציבור, כמו שאמרתי, כדי לא להשאיר את זה לפרשנות, ולעשות את התיקון הזה. אני שוב מודה למרכז רקמן, וגם לחברתי, חברת הכנסת עדי עזוז, ובכלל לכל הנשים שעוסקות כאן כדי להציל משפחות ונשמות טובות ולהיות במקום הרבה יותר טוב. תודה.
389 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.