אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר, לנצל את הזכות שלי בנאום בן דקה כדי להזכיר לכם שיש תופעה נוראית במדינת ישראל של עושק קשישים. ביום שישי האחרון ביקרתי אישה מבוגרת בת 78 שיש לה משפחה, יש לה ילדים, נכדים, אבל נעקצה והפכה לקורבן הונאה נוראית על ידי רמאים שפשוט לקחו ממנה את כל הכסף ואת כל התכשיטים שהיו לה בבית. התקשרו אליה, מתחזים שהם כאילו עובדים של ביטוח לאומי, אמרו: אנחנו נגיע אלייך כדי להגדיל לך שעות סיעוד. בסוף היא הכניסה אותם הביתה, אחר כך הם הציעו לה ביטוח של כל התכשיטים וחפצי הערך שיש לה בבית למקרה של מלחמה או פגיעה או אסון טבע, ושיש שמאות מיוחדת שעושה את הערכה של כל החפצים. לקחו ממנה את כל החפצים, היא נתנה להם, ובזה זה נגמר.
למשטרה אין כלים לעצור את זה, ויתרה מכך, דיברתי עם מפקד תחנת המשטרה באותה עיר ושאלתי אותו – הקמתי שדולה שעוסקת במאבק ומיגור תופעת עושק הקשישים – האם אתם בקשר עם יחידת הונאה וקצינת הונאה ארצית שיש במשטרת ישראל? הוא אמר שאין להם שום קשר; הם רוצים לקבל כלים כדי להתמודד עם עושק ועם התופעה הזאת, ואין להם כלים. זו בושה, והממשלה חייבת לפעול כדי למגר את התופעה. אנחנו חייבים להגן על האזרחים הוותיקים שלנו.
202 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.