קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, אני - - -
חשוב להזכיר את זה לעצמנו כל פעם: "אל תשליכני לזקנה ככלות" - - -
גברתי, תודה רבה לך, אכן פתיח ראוי. "אל תשליכני לעת זִקְנה ככלות כֹּחי אל תעזבֵני". זה פסוק מצמרר, הוא מספר תהילים. הוא לא - - -
נכון. טלי, הוא לא רק תחינה פרטית של איזה בן אדם לאלוהיו, לבוראו, אלא זה באמת אחד מהציוויים היפים ביותר שיש ביהדות, בתורה, באמת אחד - - -
ואחד מהשירים הכי יפים. אביהו מדינה, נדמה לי.
היום, כשאנחנו מביטים במציאות של מאות אלפי אזרחים – יש לנו 1,300,000 אזרחים ותיקים במדינה הזאת – אנחנו רואים שהמצב הכלכלי שלהם הולך מדחי אל דחי. עכשיו, במקביל למעט שהם מקבלים, יוקר המחיה האמיר. להערכתי, הסל התייקר בין 20% ל-25%, וזה מקרין ישירות.
עכשיו, כולנו צריכים להסתכל במראה בכל יום, לא בשביל לבחון את העוצמה הצבאית שלנו ולא בשביל לבחון את השכל שלנו, אלא כדי לראות באמת מה קורה עם ההורים שלנו. אני גדלתי בדור - -
- - אני חושב שרובנו הגדול, החבר'ה, לפחות בגילים שלי, ולא חשבנו על להוציא את ההורים הוותיקים או את הסבא והסבתא מהבית. איכשהו הם היו חלק מהוצאות הבית. היום הקשישים האלה, החבר'ה המבוגרים, רובם הגדול חיים לבד. ברוך השם, תוחלת החיים עולה, אבל ככל שעולה תוחלת החיים, הדילמות הפרטיות שלהם הן הרבה יותר משמעותיות. האמינו לי, מי שהיה שר הרווחה ומי שהיה ראש עיר ומי שהיה מנהל בית ספר, וכל אחד מכם שהיה בתפקידים אחרים, הגיעו אליו אנשים עם דילמות מדהימות, גברתי היושבת-ראש, האמיני לי, ראיתי בחיי אנשים שהגיעו אליי, ללשכות השונות, עם סכום כסף מסוים, שזו קצבתם.
אגב, 1,860 שקלים – זה מה שמקבל אזרח ותיק. אם הם באו, הם לא עבדו בחייהם, או לחילופין הם באו מברית המועצות לשעבר ולא קיבלו פנסיות, אז עם הכסף הזה הם היו צריכים – הדילמה הייתה כל כך קשה, בין להדליק דוד למים חמים – תאמיני לי, חברת הכנסת הר מלך – בין להדליק דוד, אמרו לי את זה, לבין לקנות תרופות, למרות שהתרופה מסובסדת.
לכן, אחד הדברים שאנחנו באמת, הצורך הקיומי של החברה שלנו זה שהאנשים האלה, שהם לא קבוצת אינטרס – אני לא פה כי הם קבוצת אינטרס של המפלגה, לא ולא; הם אינטרס של כולנו, הם ההורים של כולנו וזעקתם הולכת ונשמעת יותר, כי יוקר המחיה עולה. יוקר המחיה עולה, וקשה להם מאוד להתקיים. איך באמת הגענו למצב הזה? איך אנחנו מאפשרים את זה? אני חושב שהגיע הזמן שבאמת נתאחד כולם ונטפל בסוגיה הזאת. יש כסף. אין בעיה של כסף, למרות המלחמה ולמרות הקשיים. אבל אנחנו עדים להעברות תקציביות כאלה ואחרות, ואין שום סיבה שבעולם שלא נרים את הכפפה. כולם בלי יוצא מן הכלל.
עכשיו, שלא תגידו, חס ושלום, הרי תמיד תמיד אומרים: אוקיי, כשאתם הייתם, מה עשיתם? אז ב-2013–2014, כשאנחנו היינו בממשלה, ב-2012–2013 וקצת 2014, עשינו: פטרנו קשישים מתשלומי תרופות, הוספנו לקצבאות. כשאני הייתי שר הרווחה בפעם השנייה – אני רק רוצה שתבינו, עיר מקדמת הזדקנות מיטבית – אחד היועצים שלי היה גיסי, עליו השלום, פרופ' יורם מערבי, הגריאטר המהולל, שכל הזמן החזיק את זה, מירב. הוא בא ואמר לי: חייבים, חייבים, חייבים הזדקנות מיטבית בערים רפורמת מרכזי היום, מרכיבי פעילות של העשרה בעלות תקציבית של 150 מיליון שקל; פתיחת מועדוני מופת, הגברת הר מלך, חברת הכנסת וטלי - - -
שנייה, שנייה, שנייה, שנייה. לא, אני לא רוצה - - -
אני מסיים, אדוני, סליחה, סליחה, אני מסיים. פתיחת מועדוני מופת – 150 מועדוני מופת, כי מעבר לבעיה התקציבית, לימור, הבנו שהבדידות, הבדידות היא אחד מהאויבים הגדולים. לכן בעזרת השם, אני מקווה שלפחות נתחיל לדון בזה. תודה רבה.
576 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.