אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאחרונה התקיים כנס בנושא - - -
חברים, הוא לא קרא לי, והייתי פה.
הייתי רשומה, הוא לא קרא, אני יושבת פה.
אוקיי. עוד חצי דקה, מגיע לי.
אוקיי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאחרונה התקיים כנס בנושא דמוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. פרופ' אליס ברזיס, מרצה בכירה באוניברסיטת בר אילן, הציגה עמדה קיצונית ומעוררת מחלוקת בכל הנוגע לסוגיה של ילודה ודמוגרפיה במדינת ישראל. הטענה המרכזית מציגה תפיסה המאשימה את ריבוי הילדים בישראל כמקור למלחמה באזור. הציטוט הישיר, האמירה המדויקת שצריכה לעמוד במרכז הדיון היא: יותר מדי ילדים שווה יותר מלחמות.
כן, פרופסור אמרה. תתפלא. ממש, גם אני אמרתי בהתחלה אני לא מאמינה. עד שראיתי את הסרטון, וגברת פרופסורית אומרת את זה. אנחנו גדלנו על זה שילדים זה שמחה. אפילו מדינות המערב מקנאות בחברה ישראלית, שבה אחוז הילודה ביחס אליהן גבוה ביותר. אני בטוחה שרובכם יודעים את זה, אני, בתור יוצאת אתיופיה, אחד הדברים שהיה, כששאלו עולים: כמה ילדים יש לכם – לא שואלים. אסור לשאול. אז בתור עולים היו אומרים: למה שואלים כמה ילדים יש לנו? ילדים זה ברכה. ילדים זה שמחה.
אבל פרופ' אליס ברזיס אומרת: ילדים זה מלחמה. תקשיבו, ככה זה אקדמיה? ככה מתנהגים? אני חושבת, חבריי חברי כנסת, שלא שמעתי מישהו מגנה את זה, לא שמעתי מישהו מצייץ על זה. ילדים זה מלחמה, ריבוי ילדים בישראל? לטענתה זה מביא מלחמה. זאת אומרת אנשים מביאים ילדים בשביל מלחמה. אני לא שמעתי דבר כזה בחיים שלי. חבריי חברי הכנסת, איך אתם עברתם על דברים כאלה בשקט? אני בטוחה, אם היה נאמר במקום אחר, אתם הייתם כולכם – במיוחד חבריי, חברי הכנסת מהאופוזיציה – הייתם מזדעקים. אבל פרופ' אליס ברזיס מאוניברסיטת בר-אילן אמרה בכנס באוניברסיטת תל אביב, שהמטרה שלו הייתה: דמוגרפיה וריבוי ילדים.
חבריי, הפרופ' אליס ברזיס, אם את שומעת אותי, גברתי, ברגע הזה אני הייתי שוללת לה את הפרופסורה. ברגע הזה היינו צריכים ממש לשלול ממנה.
תתביישי לך. אני בוגרת אוניברסיטת בר-אילן. היו לי מרצים נפלאים. מרצה כזאת, לא רוצה לראות אותה ולא רוצה לשמוע אותה.
הגברת הזאת, צריכים לגנות אותה. בושה.
328 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.