תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפנות דווקא לאופוזיציה ולבקש את הקשב שלכם רגע לגבי החוק הזה, כי אני מודה ומתוודה, כנראה שאין לנו רוב. החרדים אינם, אני רואה שגם ש"ס לא פה. ואני רוצה להסביר לכם על מה עומד החוק ומה האירועים האחרונים - - -
אולי. מה אכפת לך? מה אכפת לך? תקשיב, תקשיב. בתחילת החודש בית המשפט העליון קבע שהצלב האדום מורשה לבקר אסירים ביטחוניים. עכשיו, הקביעה הזו טלטלה את שב"ס, טלטלה את שירות בתי הסוהר, כי החשש האמיתי של שירות בתי הסוהר הוא כזה: ברגע שהצלב האדום – אנחנו זוכרים איזה ארגון זה, אנחנו זוכרים איזה יחס נתנו לחטופים שלנו, החבר'ה מהצלב האדום. אנחנו זוכרים שהם לא הביאו להם תרופות, לא הביאו להם אות חיים, לא ביקרו אותם בכלל; אנחנו זוכרים שהם התנהגו כמו שירות אובר, שברגע שהחטופים שוחררו, הם העלו אותם למונית והביאו אותם לארץ – וזהו, וזהו. מדובר בארגון פרו חמאסי בכסות של ארגון הומניטרי, וזה הכי גרוע.
ולמה? מכיוון שברגע שבית המשפט העליון קבע שהצלב האדום יכול לבקר אסירים ביטחוניים, הוא בעצם אמר: מהרגע הזה מחבלי נוח'בות, אסירים עם דם על הידיים – שאנסו, שרצחו, שעשו את הפשעים האיומים ביותר שהדעת יכולה לעלות, נגד האנושות ונגד העם היהודי – יוכלו לשבת מול נציגי הצלב האדום ולהתחיל לספר על התעללויות מיניות שמעולם לא קרו, על מקרי אונס שמעולם לא התרחשו, על פגיעות פיזיות ומיניות שאין להן שום קשר למציאות. וברגע שהצלב האדום ישמע את עדויות הכזב והשקר האלה, הוא ירוץ ויספר את זה מעל כל במה אפשרית בעולם. ויש לו את הכסות של ארגון הומניטרי. אף אחד לא יחשוד שהצלב האדום משקר.
כדי לשכנע אתכם, חברי האופוזיציה, אני אספר לכם איך התגלגל החוק הזה: בדיוק הפוך – מייד אחרי הטבח אני פניתי עם הצעת חוק לאפשר אך ורק לצלב האדום – אך ורק לצלב האדום – ביקורים אצל האסירים שלנו, כדי שבאיזשהו אופן הצלב האדום יכיר בזה ויפעל למען החטופים שלנו שם; זה לא עזר. רציתי לשלול מכל הארגונים, מעורכי דין ומארגונים הומניטריים, לבקר את הנוח'בות ואת האסירים הביטחוניים, אבל את הצלב האדום החרגנו בגלל שהיו לנו שם חטופים, ולא רצינו לפגוע בחטופים. זה היה אחרי התייעצות הרבה פעמים חסויה עם כל גורמי הביטחון במדינת ישראל. בסוף החוק הזה לא עבר.
עכשיו, אחרי הפסיקה של בג"ץ, שהיא חדשה וטרייה, מתחילת יוני, יש לא רק לחץ, אלא היסטריה אמיתית בשב"ס, שאם הצלב האדום ייכנס ויבקר אסירים ביטחוניים ממחר בבוקר, הפיגוע ההסברתי ועלילות הדם על החיילים שלנו ועל הסוהרים שלנו ועל מדינת ישראל כולה – מבחינת השב"ס, זה Given. זה הולך לקרות. זה הולך לקרות מחר בבוקר.
לכן השב"ס והמשרד לביטחון לאומי פנו אליי ואמרו לי: קחי את החוק ההוא – שהם זכרו –ותהפכי אותו. לא לאפשר לצלב האדום בשום פנים ואופן – בשום פנים ואופן – לבקר אסירים ביטחוניים. כשישבנו בדיון בוועדה הייתה תמימות דעים בקרב כל הארגונים הביטחוניים. אם בעקבות הפסיקה של בג"ץ הצלב האדום יתחיל לבקר את האסירים הביטחוניים בישראל, קחו סטופר ותתחילו לספור תוך כמה זמן עלילות דם בלתי נתפסות על העם היהודי, על מדינת ישראל, על החיילים ועל הסוהרים יתחילו לרוץ מעל כל במה אפשרית. אנחנו לא צריכים את זה. ולכן זה זמן שבו אופוזיציה וקואליציה לא משנים. החוק הזה הוא לא חוק בוטיק, הוא לא חוק ניילונים. הוא חוק שגורמי הביטחון פנו אליי ואמרו לי: אנחנו צריכים אותו עכשיו; מדינת ישראל צריכה אותו עכשיו.
אין לנו רוב היום, אני לא מכחישה את זה. אני רוצה לומר לאחיי החרדים שהעובדה שהם לא נמצאים כאן היום היא אכזבה גדולה מאוד, גדולה מאוד. ואני רוצה לפנות לכל המפלגות הציוניות באופוזיציה: תחריגו את המקרה הזה. תחריגו את המקרה הזה, כי אם לא, אנחנו צפויים פה לאסון הסברתי חוזר ונשנה שבו עלילות דם דרך הצלב האדום, דרך ארגון הומניטרי, ממחר בבוקר עלולים להתחיל לתפוס את כל הכותרות בעולם. ולכן החוק הזה הוא חוק ציוני. הוא חוק של כולנו. הוא חוק למען החיילים שלנו, כדי שמקרה כוח 100 לא יחזור בשנית; כדי שעלילות דם על אונס שלא התקיים, לא יחזרו בשנית. זה המקרה הספציפי שבו אתם נדרשים באמת לשים את השמאל ואת הימין בצד. ואתם יודעים מה? להראות שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים – שאתם פוליטיקה חדשה, שאתם בעד עם ישראל, שאתם בעד אחדות. עכשיו זו ההזדמנות שלכם לעשות את זה. תודה רבה.
677 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.