קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני שר החקלאות, אתה ,פה אז אני אנצל את זה, כי דחו לי את ההצעה לסדר-היום, אבל אתה בטח יודע שיש התפרצות כלבת סופר-סופר-חמורה – מעל 75 מקרי כלבת, ואתם מסרבים לענות על שאילתה: איך המדינה מתמודדת?
אבל עליתי לכאן להגיב לאופיר כץ, שעלה לכאן ובא אלינו בטענות שאנחנו לא הצלחנו להעביר כלום לחיילים. אופיר לא כאן, דווקא בדרך כלל הוא כאן. כאילו חוסר מודעות מוחלט. בוא נגיד שבממשלת השינוי לא היה צריך להעביר כל כך הרבה דברים לחיילים; לא נפלו מעל 900 חיילים; לא נפצעו עשרות אלפי חיילים; לא היה להם רצון לחזור עם גפיים. על מה אתם מדברים, הטבות? אתה באמת חושב שהם צריכים את ההטבות או רוצים את ההטבות שלכם? כל מה שהם רוצים זה לחזור עם כל האיברים שלהם הביתה, הם רוצים להיות עם המשפחות שלהם, הם רוצים שמישהו יבוא להחליף אותם, וכל עוד אתה חלק מממשלת וקואליציית ההשתמטות, איך אתה בכלל יכול להגיב על זה?
יושב אצלכם בקואליציה צבי סוכות, שלא שירת יום אחד בצבא, וצועק על מערכת הביטחון שהוא ישלול להם את הפנסיות. אי-אפשר לתאר בכלל את חוסר המודעות של הממשלה. אנחנו לא דיברנו על ההטבות, אנחנו שמחים שאתם נותנים הטבות לחיילים. אבל אתה עולה לכאן ויש לך מה להגיד עלינו? אני באמת לא מצליחה להבין את זה, וזה היה הכי עדין שיכולתי להגיד את זה. כי אני באמת לא רוצה שחיילים יהפכו פה לעניין של מריבות. אבל טיפ-טיפה, איזושהי מראה. זה כאילו שאין לקואליציה הזאת מראה.
לא, אין מראות, אין מראות. איך אמר אז בוארון, אחרי הדיון עם טלי? אני הבנתי את כל התמונה. אף אחד לא הבין כלום. שלוש, ארבע שעות, אף אחד לא הבין את התיאוריה; בוארון הבין. אז זה אותו דבר.
276 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.