ההגירה השלילית ממדינת ישראל והשלכותיה החברתיות, הכלכליות והלאומיות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, את הנאום שלי היום אני מבקש להקדיש לסרן שחר גמלא, השם ייקום דמו, בן המושב ושכן שלי. שחר, קצין נערץ ביחידת אגוז, נפצע קשה בקרב גבורה בדרום לבנון בלילה שבין חמישי לשישי האחרון. בבית החולים בשבת בבוקר ליבו הגדול נדם. אני מכיר את שחר מאז שהיה ילד. ילד עם חיוך נצחי, שתמיד, תמיד היה נסוך על פניו; ילד שהנוכחות שלו הורגשה בכל פינה; ילד שמושיט יד לעזרה בצניעות מופלאה ובשקט המיוחד שלו. מאז 7 באוקטובר שחר לא עצר לרגע. הוא לחם בכל מקום שמדינת ישראל הייתה צריכה אותו בגבורה עילאית, בנחישות, מתוך תחושת שליחות עמוקה ואהבה אדירה לארץ שבערה בעצמותיו.

בהלוויה ובימי השבעה היו מי שציפו לפגוש כאב, ואכן הוא היה שם. אבל יחד איתו הרגשנו גם משהו נוסף: עוצמה גדולה. מאות אנשים מילאו את הבית. ילדים התרוצצו בין המנחמים. ארץ ישראל היפה הייתה שם בהמוניה – לוחמים, פקודיו ומפקדיו, יחד עם אנשים מהעיר, מהכפר, מהקיבוץ, מיהודה ושומרון, נערי מכינות שחונכו לאורו של שחר, שכנים וחברים, וגם אנשים שמעולם לא הכירו אותו. ימנים, שמאלנים, דתיים וחילונים באו לחלוק לו כבוד אחרון. בתוך השבר הגדול היה גם אור, אור גדול. בתוך האבל הייתה שם אהבה. במקום שבו היה מצופה לראות רק אובדן, היו גם חיים.

לצד הוריו ישי ולאהל'ה, אחיו רותם וניצן, שמענו סיפורים על נער שהאמין במעשים יותר מבמילים, על מפקד שהוביל מלפנים, על חבר שתמיד היה שם כשצריך, ועל אדם שלא חיפש כבוד, אבל זכה להערכה והערצה מכל מי שפגש בו. אבל התכונה הזו לא הפתיעה את מי שמכיר את שחר ואת משפחת גמלא ואת התרומה האדירה של המשפחה היקרה הזו לביטחון מדינת ישראל. ברגעים הקשים והכואבים ביותר בחרו בני המשפחה, באצילות נפש שאין שנייה לה, לתרום את איבריו. הלב של שחר הציל אדם בן 54; הריאות – אדם בן 47; הכבד של שחר הושתל בבן 69; אונת הכבד שלו – בילדה בת 7; שתי הכליות של שחר הצילו גבר בן 37 ואישה בת 72. ההחלטה המרגשת להעניק חיים במותו של שחר ממחישה יותר מכול את הערכים שעליהם הוא גדל, את הנתינה האין-סופית שלו, את המסירות והרצון המוחלט להגן על החיים גם כשהוא כבר לא איתנו, גם לאחר מותו.

מבמה זו אני מבקש לשלוח בשמי ובשם כנסת ישראל, בשם עם ישראל כולו, חיבוק גדול למשפחת גמלא היקרה ואהובה – לישי, ללאהל'ה, לרותם, לניצן, לכל בית נטור ותושבי הגולן. כל עם ישראל כואב איתכם. הלוואי שנהיה ראויים לדרך, לערכים ולרוח הטהורה ששחר הותיר אחריו. יהי זכרו של סרן שחר גמלא ברוך. תודה.