ההגירה השלילית ממדינת ישראל והשלכותיה החברתיות, הכלכליות והלאומיות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת לדבר היום על אחת התופעות הכי מסוכנות בעיניי במדינת ישראל – ההגירה השלילית מישראל. בשנים האחרונות עוד ועוד משפחות צעירות, רופאים, מהנדסים, חוקרים, אקדמאים ואנשי הייטק, מסתכלים על המציאות בישראל ושואלים את עצמם: האם יש לנו עתיד כאן? אדוני היושב-ראש, תעצור, בבקשה.

אנשים צעירים ואקדמאים שואלים: האם יש לנו עתיד כאן? לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשנת 2023 נרשם גידול של כ-40% במספר היורדים בהשוואה לשנה שקדמה לה. כ-60,000 ישראלים עזבו את הארץ. רק בקרב ילדים שירדו מהארץ נרשמה עלייה של יותר מ-40%. בשנת 2024 כבר ירדו מהארץ כ-83,000 אזרחים – עלייה נוספת של 44% ביחס לשנת 2023. בקרב העוזבים הללו זוהה גידול משמעותי במספר הרופאים, אקדמאים, בעלי תואר שלישי ובעלי הכנסות גבוהות. יתרה מזו, למעלה משלושה רבעים מהעוזבים הם מתחת לגיל 40.

תבינו, אנשים לא עוזבים את הבית שלהם בקלות. הם לא עוזבים הורים, שפה, חברים וקהילה רק כי מישהו הציע להם חיים קצת יותר נוחים במקום אחר, באירופה או בקנדה או בארצות הברית. אנשים עוזבים כשהם מרגישים שהחוזה הבסיסי בינם לבין המדינה נשבר; כשהם עובדים קשה, משלמים מיסים, משרתים במילואים, מגדלים ילדים, אבל בתמורה מקבלים יוקר מחיה בלתי נסבל, מערכת חינוך שחוקה, מערכת בריאות עם תורים ארוכים, חוסר יציבות שלטונית, מלחמה מתמשכת ותחושה שהממשלה עסוקה בכל דבר חוץ מהם. לפי הסקרים, מי ששוקלים עזיבה הם בעיקר צעירים חילונים ובעלי הכנסות גבוהות. צעירים שוקלים לעזוב הרבה יותר ממבוגרים. בעלי הכנסה גבוהה שוקלים עזיבה יותר מבעלי הכנסות נמוכות, והסיבות המרכזיות הן יוקר המחיה, חשש מהעתיד בישראל, המלחמה והמצב הביטחוני.

הדבר אולי הכי מטריד הוא שרבים מהם אומרים שאין להם יעד ברור. זה לא שהם חולמים דווקא על ברלין, על ניו יורק או על ליסבון, הם פשוט מרגישים שהם צריכים לטוס מכאן. דיברנו על התופעה הזאת גם כאן במליאה וגם לא פעם בוועדות שונות – בוועדת העלייה והקליטה ובוועדת הכספים – מספר רב של פעמים לאורך השנים האחרונות. לצערי, כמו במקרים רבים, הממשלה מחליטה להתעלם מהמציאות; מבחינתה אין תופעה של הגירה שלילית או בריחת מוחות. זה לא מעניין אותם.

לפני כמה חודשים שר האוצר אמר שאין בריחת מוחות ושמדובר בקמפיין פייק של התקשורת ושל האופוזיציה. הנתונים לא מעניינים אותם. הוא טען באופן אבסורדי שמספר היורדים גדל בגלל שעולים רבים שבאו מרוסיה ומאוקראינה לא נשארים כאן. רק שיש שם מציאות ויש נתונים, והם סותרים לגמרי את מה ששר האוצר טוען. כשאנחנו רואים עלייה בעזיבה של רופאים, מהנדסים, בעלי תארים מתקדמים ואקדמאים, אי-אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח, אי-אפשר לקרוא לזה פייק. צריך לקחת אחריות ולטפל בתופעה.

רק בשבוע שעבר שמעתי מאחד הפסיכיאטרים ששניים במחלקה שלו עזבו לניו זילנד, שני פסיכיאטרים של ילדים, וזה עכשיו, בתקופה כזאת קשה שאנחנו נמצאים בה. שמענו כאן גם את השר דודו אמסלם. הוא אמר כאן, במליאה, באחת הפעמים שדיברתי – דווקא דיברתי כבר על הנושא הזה – והוא אמר לי, ישב כאן ואמר: אני לא מכיר אף איש מדע או רופא שעזב. אני לא יודעת מה סביבת החברים שלו, סביבת המכרים שלו. אני כן רואה, כי אני נמצאת בקשר איתם. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מזמן עמד כאן על הדוכן ואמר שהוא לא מכיר את הנתונים ושצריך לבדוק אותם. מאז לא דנו בנושא הזה בשום ישיבת ממשלה. אף אחד לא מתעסק בזה. ממשיכים לעצום עיניים.

במצב הנוכחי המדינה הייתה צריכה לבנות תוכנית לאומית בין-משרדית, יחד עם משרד העלייה והקליטה, משרד האוצר, המועצה להשכלה גבוהה, מערכת הבריאות והמגזר העסקי, תוכנית שתתמקד במאמץ למנוע ירידה מהארץ ובמקביל – במאמץ להחזיר את אלה שכבר ירדו בשנים האחרונות. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, יותר ממחצית מהישראלים שחוזרים עושים זאת בתוך ארבע השנים הראשונות אחרי העזיבה, כלומר יש חלון זמן שבו המדינה יכולה להחזיר את האזרחים שלה. אם היא תשמור על הקשר עם אותם האזרחים, תסיר חסמים ותייצר תמריצים, יש סיכוי אמיתי להחזיר אנשים, להחזיר אזרחים טובים ואיכותיים לארץ. אם היא תמשיך להתעלם מהמצב, להכחיש את התופעה, חלון הזמן הזה ייסגר; הם לא יחזרו, הם יבנו את הבית במקום אחר.

הסוגיה הזו היא לא עניין של ימין או שמאל, אופוזיציה או קואליציה. זה העתיד של המדינה שלנו. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לאבד דור שלם של מדענים, צעירים, רופאים, חוקרים, מהנדסים ומשפחות עובדות. היא לא יכולה להסתפק בסיסמאות על כך שאנחנו מדינת סטרטאפ בזמן שיותר ויותר מהציבור היצרני עוזב את המדינה. כשאנשים יצרניים עוזבים, הנטל על מי שנשאר פה רק גדל. וזה בדיוק הסכנה, כי ברגע שהנטל על מי שנשאר גדל, גם הם מתחילים לשאול את עצמם: למה להישאר?

הממשלה הזאת תסיים את דרכה בחודשים הקרובים, ואין לי ספק שהיא לא מתייחסת לנושא הזה כסוגיה רצינית. אנחנו מעלים את הנושא הזה שוב ושוב, אבל זה לא קשור לדברים שאתם מתעסקים בהם. אתם שוב מעלים בדיונים את קידום ההשתמטות ואת ההשתלחות ביועצת המשפטית לממשלה. אבל אחת המשימות המרכזיות של הממשלה הבאה חייבת להיות טיפול אמיתי בתופעה הזאת, תופעה של עזיבת אוכלוסייה איכותית ובריחת מוחות. האחריות שלנו היא לדאוג שמדינת ישראל תהיה מדינה שאזרחיה ירצו להישאר בה, להיות בה, לגדל בה ילדים, לעבוד, לשרת ולבנות בה עתיד. הממשלה צריכה לעבוד בשביל העם ולתת לאזרחים אופק ותקווה. כשאזרחים רואים שהממשלה לא עושה את זה, שלא תתפלא כשהם מתחילים לחפש עתיד במקום אחר, וחבל, אין לנו מדינה אחרת.