ההגירה השלילית ממדינת ישראל והשלכותיה החברתיות, הכלכליות והלאומיות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בחודש ינואר האחרון יזמנו – חברי הכנסת מיכאל ביטון, טטיאנה מזרסקי, יבגני סובה ואנוכי – הצעה דחופה לסדר-היום בנושא ההגירה השלילית. בתחילת 2026 עמד מאזן ההגירה השלילית, לפי נתוני הלמ"ס, על 125,200 איש; מאז חלפה כחצי שנה, ומחקר חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת גילה שהמספר עלה ל-140,000. חבל שנאלצנו להמתין כל כך הרבה זמן מאז הדיון בהצעה הדחופה לסדר-יום בחודש ינואר ועד שיושב-ראש הכנסת התרצה – וגם זה רק בעקבות פנייה שלי – ושילב את הנושא לדיון פתוח במליאת הכנסת. תמהני, מדוע?

אז לפני שאדבר על מדיניות ממשלתית, על בחירות פוליטיות ואישיות, על הפקרה והסתה, נדבר על המספר שטומן בחובו את כל הסיפור: 140,000. 140,000 אנשים שכבר לא היו יכולים או לא רצו לחיות פה. הנתון הזה, שהממשלה שאחראית לו עושה הכול על מנת להעלים ולהשתיק מהשיח, הוא לא פחות משינוי היסטורי חסר תקדים בתולדות ישראל. אפשר קצת שקט, בבקשה?

תודה. בפברואר ובאוקטובר 2025 פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת שני דוחות מפורטים בנושא, ומהם עולים הנתונים הבאים: בשנים 2009 עד 2021 עזבו את ישראל כ-40,500 איש בממוצע לשנה לטווח ארוך. זה היה המצב הרגיל, ואז ממשלה כהניסטית, שבראשה עומד נאשם בפלילים, השתלטה על ישראל, ועימה חורבן. בשנת 2022 קפץ מספר העוזבים ב-44% – 59,400 ישראלים יצאו לטווח ארוך; בשנת 2023, עוד לפני הטבח ופרוץ המלחמה ובהשפעת ההפיכה המשטרית הרודנית, הגיע הגל לשיא של 82,800 עוזבים – גידול נוסף של 39%; בחודש אוקטובר 2023 בלבד עזבו את ישראל כ-12,300 ישראלים שלא שבו – פי ארבעה מאוקטובר 2022. במחצית הראשונה של 2024 המגמה כאמור נמשכה ללא עצירה. במקביל, פחות ופחות ישראלים בוחרים לחזור למדינה לאחר שעזבו אותה: ב-2023 חזרו רק 24,200, שהם 29% בלבד מכלל העוזבים – פחות מאחד מכל שלושה; בשנת 2024 כבר ירד המספר ל-18,800. מי שטעם חיים חופשיים מכהניזם, קנאות משיחית ולאומנות, מי שגילה כיצד נראית ממשלה בלי סטרוקים וסמוטריצ'ים ומי שהתנתק ממכונת הרעל של הנאשם נתניהו – כבר לא שב.

נתון מדאיג נוסף שחשף הממ"מ הוא שיעור המשכילים מקרב העוזבים. לפי הנתונים העדכניים ביותר, משנת 2022, 33.2% מהעוזבים היו בעלי תואר ראשון, זאת בעוד שחלקם באוכלוסייה הוא רק 21.5%; שיעור העוזבים בעלי התואר השני, 23.5%, היה כפול מחלקם באוכלוסייה, שעמד על 11.9%. המצב חמור יותר כשמדובר בתואר שלישי: 3.7% מהעוזבים מחזיקים בתואר כזה, כשחלקם מהאוכלוסייה הוא רק 0.8%. בחלוקה למקצועות, מתברר כי כ-25% ממי שקיבלו תואר שלישי במתמטיקה בישראל חיים בחו"ל לפחות שלוש שנים, נכון לשנת 2023, כמו גם 22% מבעלי דוקטורט במדעי המחשב, 19% מהגנטיקאים ו-17% מהפיזיקאים הבכירים.

המסקנה חד-משמעית: ישראל אינה סובלת סתם מהגירה שלילית – היא סובלת מאובדן אמון של אזרחיה, במיוחד של השכבה המשכילה, היצרנית, הליברלית, זו שממשלת הנבערות החשוכה רוצה שלא תהיה פה, ולשם כך מנהלת נגדה מדיניות של טרנספר מרצון לצד מדיניות דכאנית וגזענית כלפי תושבי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, כדי לחזק את תלותם בממשלה ובמעמדות הנצלניים בחברה.

אכן, הגירה שלילית אינה גזרת גורל – היא תוצאה של מדיניות, ובזו של הממשלה ישנן לפחות שלוש סיבות עיקריות למשבר שבו עסקינן: הסיבה הראשונה היא המצב הכלכלי. בפשטות, אנשים מחפשים עתיד טוב יותר במקום שבו יוכלו להתפרנס בכבוד, במדינה שהכנסתם לא תממן התנחלויות בלתי חוקיות ומאחזי טרור, ושכספי המיסים שלהם ישמשו למטרות הולמות למען הרחבת השירותים החברתיים ורשתות ההגנה הסוציאליות, לחינוך משובח, מערכת בריאות איכותית, דיור הולם, סביבה ידידותית וכו' וכו'.

הממשלה הזאת עושה הכול בשביל שגם לתומך הגדול ביותר שלה – אם הוא לא חלק מדיל מושחת שרקם אחד משריה המיותרים – לא תהיה אפשרות אובייקטיבית לחיות כאן ברווחה, בחופש אמיתי ובשגשוג. אז רמת ההשקעות הזרות נעצרה; דירוג האשראי ירד; יוקר המחיה האמיר והאמיר, והריכוזיות במשק הלכה ותפחה. נתניהו, סמוטריץ' וכנופייתם רוצים לסמא את עיני הציבור ולטעון שהכלכלה קרסה בשל נטל המלחמה. אבל לא רק שהמלחמה היא בחירה פוליטית של נתניהו וחבר משיחיו המופרעים, אלא שכבר בחודשים הראשונים של 2023 קיצצה הממשלה תקציבים חיוניים מתחומי ליבה קריטיים לאזרח: חינוך, תשתיות, מחקר ופיתוח, והזרימה אותם להתנחלויות ולכספים הקואליציוניים המושחתים. אדם שמתחיל קריירה, שמחפש לקנות דירה, שרוצה לשלוח את ילדיו לבית ספר טוב, עושה חשבון פשוט, והתוצאה של החשבון ברורה: את ישראל של 2026 עדיף לעזוב.

הסיבה השנייה היא ההפיכה הדיקטטורית וההסתה שבוקעת מגרונם של שופרות הארס של ראש הנחש. ממשלה שמסיתה נגד בתי המשפט, התקשורת החופשית, החירות האקדמית והמחקרית, רשויות אכיפת החוק, המיעוט הלאומי הערבי-פלסטיני, השמאל ומשפחות קורבנות הטבח המתנגדות לה – לעולם לא תזכה לאמון אזרחיה, ובצדק.

קואליציה שבה שר תקשורת שמתקשר באמצעות גימטרייה, שר משפטים שמתנהל כחבר בכיר בארגון פשע, שר משטרה שהוא עבריין אלים ותומך טרור מורשע, ראשי ועדות חשודים ונאשמים, וח"כית אחת בולטת שצווחנותה אומנותה – לעולם לא תזכה לאמון אמיתי של הציבור. אדם שאינו בטוח שמחר בית המשפט העליון יעמוד על כנו, שאינו יודע אם זכויותיו תהיינה מוגנות, שרואה כיצד שחיתות מנוהלת מלשכת ראש הממשלה בירושלים או מלשכת הצוות שלו בקטר, יחפש תוכנית מגירה.

הסיבה השלישית היא כמובן מלחמת הנצח הארורה. ממשלה שמעוניינת במלחמה לשם מלחמה וכדי להסיט את תשומת הלב הציבורי מכשליה ופשעיה, שבראשה עומד נאשם בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות, שהאסטרטגיה המדינית שלה מסתכמת בהפצצת אזרחים ודיכוים, שהישגה הדיפלומטי המשמעותי הוא הכנסת ישראל לרשימת המדינות החשודות באלימות מינית ומגדרית בסכסוכים והוספת שריה ובכיריה לרשימה הולכת וגוברת של סנקציות ממדינות העולם הדמוקרטי, היא ממשלה שמותירה את אזרחיה בחוסר ביטחון תמידי. לא רק עצם הפחד מהמלחמה, אלא חוסר האמון שיש מישהו שבכלל מעוניין לסיים אותה. מסתבר שלציבור ברור היום שהיום ש"אחרי המלחמה: יגיע רק ביום שאחרי נתניהו ועדרו, ועד שהוא לא יכול להיות בטוח שהיום הזה יבוא - -

בבקשה. - - הציבור מצביע ברגליים ועוזב.

רק משפט אחרון.

תודה. הפתרון הוא אחד: החלפת שלטון האימים; ממשלה שתביא לנו מציאות אחרת של שלום, שגשוג וצדק. תודה.