קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אדוני השר, אתה הרי אמון על דברים מדויקים, כמעט הייתי אומר על דברי אמת, אני מבקש ממך לפחות להפסיק לשגרר לאומה המיוסרת את הנרטיב שהחוק שבני גנץ ואחרים הגישו בממשלה הקודמת הוא החוק שאמור היה לטעמנו לפתור את העניין. בזמן אמיתי לא אמרנו את זה. בזמן אמיתי אמרנו: זה לתקופת חירום, גישור; חוק גישור מפאת השעה, ולאחר מכן, או תוך כדי, להמשיך לעסוק בחוק המקיף, הכולל, שצריך להגיע לכאן לכנסת.
בשום רגע, בשום רגע במשך עשר שנים – אני יודע שיושב-ראש כחול לבן עוסק בזה עוד מלפני שנכנס לפוליטיקה, בצורך של כולנו להתגייס לביטחון האומה בערוצים שונים, בעדיפות לצבא.
בשום רגע לא נאמר, אלא נאמר ההפך: החוק הזה, חוק הגישור, הוא חוק לתקופת מצרים, תקופה קשה שהיה צריך לתת בה פתרון זמני. וברור שמה שצריך לעשות כרגע זה להביא חוק כוללני בנוסח הרעיונות שכולנו מכירים רק מתקשים לבצע.
אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לומר מילה נוספת לגבי החוק שהוגש כעת על ידי חבר הכנסת גנץ. אני לא מצליח להבין לא את המענה שניתן ובוודאי לא את מה שנתפס בעיניי כזלזול – התגובה הלקונית, המתומצתת הזו, שבעצם אומרת: תפסיקו לבלבל לנו את המוח עם הטראומות האלו על האירוע שקרה כאן. ובכן, הפוגרום. השואה ליום, בעוטף עזה, היא כשלעצמה מצריכה לא רק הקמת רשות להנצחה ולמורשת, אלא את אותה רשות, אותה התייחסות רצינית, קוהרנטית, מתכללת בין משרדים ונמשכת לאורך חיי בני האדם שנקלעו למשבר חסר תקדים בחייהם שלהם ובחיי האומה.
זה הדבר הנכון לעשותו. זה חוק שהגיע בזמן שמתייצב לנוכח פני האימה, פני העצב העמוק ופני האחריות של מדינה של הצליחה, כשלה לשמור על אותם אזרחים, כשלה לתת מענים ללוחמים שלה, ואני מאוד מקווה שתימצא הדרך לקבל את החוק הזה ולהקים את הרשות הזו במהרה בימינו. תודה רבה, אדוני.
281 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.