קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו, ביוזמת חבר הכנסת בני גנץ, נוגעת בנושא לאומי ראשון במעלה, ומכוונת לפתור אותו באמצעות הקמת רשות לאומית, אשר תפעל כגוף עצמאי במשרד הבריאות. לשיטת הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות, ההצעה אינה מקדמת את המטרה, והם אינם רואים צורך בהקמה של רשות לחוסן וטראומה נפשית.
חשוב לציין כי הממשלה ככלל, ומשרד הבריאות בפרט, פעל ופועל בנושא, ובכלל זה מאז 7 באוקטובר הוגדלה הפעילות של מרכזי החוסן באופן משמעותי ביותר. הוקם מרכז חוסן טיפולי ארצי נוסף, וכן קודמו תוכניות רבות נוספות בתחום החוסן, כגון מיזם גוף נפש, ברשויות המקומיות ועוד. מאז 7 באוקטובר ועד עתה, כולל שנה זו, היקף התקציב של כלל הפעילויות בתחום החוסן, מסתכם בהשקעה תקציבית של כ-480 מיליון שקלים. אנו סבורים כי נכון להמשיך להשקיע את תקציבים עם מענה טיפולי לאזרחים ולא בהקמת גוף חדש, שיעילותו מוטלת בספק. על כן אני קורא לחברי הכנסת להתנגד להצעה. תודה.
להישאר? בסדר. מבקשים שאני אישאר.
אני אתייחס. זאת הזדמנות להתייחס לענייני דיומא, אני רואה את הנטייה שיש היום של כל מפלגות השמאל, לומר, אנחנו בעצם מפלגות ימין - -
- - שישבת עם התנועה האסלאמית, עם מרצ, עם העבודה, יותר ימין ממני?
נו, באמת. לכן אני חושב שהתופעה הזאת היא תופעה מסקרנת. אנחנו רואים חדשות לבקרים, את הנהגה, של מפלגות השמאל.
אנחנו מפלגת ימין, אנחנו רואים את כל שחקני הרכש החדשים במפלגה של יושב-ראש יש עתיד החדש, נפתלי בנט. נפתלי בנט, יש עתיד. אתה יודע, זה כל כך מצחיק לראות אדם, היה מנכ"ל מועצת יש"ע, ראה את עצמו כימין שמימין לימין; אמר: אנחנו ביום הראשון נסדיר את ההתיישבות הצעירה; אנחנו נכריע את החמאס ואת הבג"ץ; אנחנו הימין שמימין לימין, ואט אט, האיש זלג להקמת ממשלה יותר שמאלית מממשלת אוסלו; לראשונה עם תנועה אסלאמית בשורותיה.
היום כל החבר'ה שלו שהוא הביא מבחוץ, אחד אחרי השני אומרים: אנחנו מפלגת ימין, אנחנו מפלגת ימין. איך מפלגת ימין? איך? מה שכן, מה שכן, הוא הציל - -
אנחנו ראינו את יש עתיד, שחרטה על דגלה אידיאולוגיה – לא ברורה לי עד עתה האידיאולוגיה של המפלגה – והציל אותה. זה עידן האופורטוניזם הפוליטי, עידן של אובדן אידיאולוגיה מוחלט, מוחלט. וזה דבר בעיניי שהוא, מה אני אגיד לכם, אני חושב שהציבור רואה, ישפוט ויגיב בהתאם לניסיונות המאוסים והלא-אמיתיים כל כך, לשקר את הציבור, להונות את הציבור. באמת, דבר שהוא באמת באמת מביך.
מה נשאר מהאידיאולוגיה של המחנה הזה, שפעם היה מתקרא השמאל הציוני? מה נשאר מהשמאל הציוני בעצם? מה נשאר מהשמאל הציוני? כשאתה מסתכל היום על שאריות מפלגת העבודה, מה נשאר מזה? איפה אנשים שהיו לנו כאן בעבר – יגאל אלון, טבנקין – אנשים שחרתו על דגלם התיישבות בבקעה, בספר? רואים היום את המפלגות האלה – קשה להבדיל בינם לבין רע"מ, קשה להבדיל בינם לבין הרשימה המשותפת. מפלגות מפוארות שהפכו לאבק, אבק, אבק. שום דבר לא נשאר ממה שהיה השמאל הציוני, והאמת, אני חושב שזו טרגדיה. זאת באמת טרגדיה. זאת באמת טרגדיה.
אז מי שרוצה להצביע ימין, יש מפלגות ימין אמיתיות. יש מפלגות ימין אמיתיות, ובראשן הליכוד, ביחד איתנו מפלגות הקואליציה, אלה מפלגות ימין. אלה מפלגות - - -
אוה, שמעת את יאיר גולן? שמעת את יאיר גולן? אתה שמעת את יאיר גולן אומר: אנחנו לא יכולים לגייס את החרדים מחר בבוקר, זה תהליך, זה ייקח זמן, לא פוסלים ישיבה עם המפלגות החרדיות? עוד דבר מדהים, כמה צביעות הייתה כאן בשיח על חוק הגיוס. עומד כאן חברי בועז ביסמוט, אני כל כך זוכר בכנסת הקודמת - -
- - את מי שהיה הרמטכ"ל, חבר הכנסת בני גנץ, הוא פנה אליי ואמר: עמיחי, אני מבקש שלא תצביע נגד החוק הזה. אתה זוכר את הערב הזה? ואמרתי: אני לא אצביע נגד, אני לא אצביע נגד. וזה היה חוק שדיבר על סדר גודל של 1,200 מגויסים בשנה הראשונה וכ-2,500 בשנה החמישית. נכון, קרו דברים מאז; נכון, אירוע 7 באוקטובר זה אירוע טקטוני. נכון, אבל זה לא שאז היה פסטיבל וודסטוק, Peace and Love, ולא היו מחשבות שאנחנו לקראת עימות אזורי. היו מחשבות, בגלל זה גם דיברו כמה חשוב למנות רמטכ"ל בתקופת בחירות. אף אחד לא חשב שפנינו לשלום אזורי.
והחוק הנוכחי דיבר על למעלה מ-80,000 מגויסים תוך שנה וחצי, דיבר על כמחצית ממחזור הגיוס תוך כחמש שנים, לא הכיר במסלולים מקוצרים, כפי שהכיר החוק שהציע בני גנץ, לא הכיר בתוכניות אזרחיות, כלל סנקציות, ועל הדבר הזה אמרו "חוק ההשתמטות". פתאום החוק הזה הפך להיות חוק ההשתמטות. והינה, אנחנו רואים שבשנייה, בשנייה שהמפלגות החרדיות הסירו את תמיכתן בחוק, פתאום אומרים ראשי מפלגות השמאל: אנחנו בעצם לא ממהרים לגייס חרדים, זה לא כזה חשוב, זה תהליך, זה לא יום ולא יומיים. ושוב הצביעות, הצביעות, חוסר הקוהרנטיות.
אין בעיה. ואני אומר, הציבור רואה, הציבור רואה מי באמת ניסה לקדם חוק, שגם אם הוא לא מושלם – ולא חשבתי שהוא מושלם. אני לא אוהב את גיל הפטור בגיל 26. אני חושב שצריך שאנשים שלא הולכים לצבא לפחות ילכו לעבוד, ואני לא רוצה שאנשים ייכלאו בישיבות – אבל החוק הזה, אני חושב שהיה נכון לתת לו צ'אנס. למה? למה? כי אנחנו לא ראינו איך מגיב השטח למציאות שבה ההנהגה התורנית מאשרת בעצם את הרעיון של גיוס לצבא, וזה דבר מהפכני שהיה כאן.
ואני חושב שאם היינו עושים את הדבר הזה, יכול להיות שבאמת היינו רואים שינוי גדול, כי כשאתה שואל – לא אותי – כשאתה שואל את הלוחמים בחטיבת החשמונאים, שאין מי שמבין יותר מהם בגיוס חרדים – חרדים אמיתיים, לא אנשים שנשרו ממסגרת חוד – איך מביאים עוד חרדים, הם באים ואומרים: רוב הצעירים החרדים לא מתגייסים מכיוון שהם חוששים שזה כנגד דעת תורה, מכיוון שאין להם גיבוי של ההנהגה התורנית וההנהגה הפוליטית.
ואני חושב שאם היה חוק שעובר בהסכמה של ההנהגה התורנית וההנהגה הפוליטית זה יכול היה להוביל למפנה, זה יכול היה להוביל למפנה אמיתי. והייתה הזדמנות לעשות את זה, אני חושב שזו החמצה שהדבר הזה לא קרה. הגם שאני חושב, שוב, שכשמסתכלים בשטח ומסתכלים על הצעירים, הצעירים החרדים מבינים שדברים השתנו ורוצים לשרת בצבא, גם אם ההנהגה הפוליטית, ההנהגה הוותיקה - -
- - פחות נמצאת שם. הדור הצעיר בציבור החרדי, יש לו רצון ומוטיבציה להיות חלק, חלק מהחברה הישראלית וחלק מצבא ההגנה לישראל. תודה רבה.
996 מילים של עמיחי שיקלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.