דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אלי אלאלוף

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אנסה לא להתרגש, למרות שקשה. קודם כול, דיברת מדהים. אני חייבת להחמיא לך, וגם מאיר, אני רואה אותך ואני נזכרת בשניכם יושבים בוועדת העבודה והרווחה, מדברים במרוקאית, ואני לא מבינה כלום. אבל שניכם דיברתם מאוד מרגש.

אז חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ג'יזל היקרה – איך הוא היה קורא לך? ג'יזל מון אמור. קודם כול, תודה שנתתם לי את הזכות לדבר על אלי. חלק מהדברים שאני אומר, קראתי גם מעל הקבר שלו בהספד, אבל חשוב לי, חשוב לי גם לומר פה. אלי היה חבר כנסת מוכשר, נפלא. הוא היה אדם ענק, ציוני גדול. כמו שהזכיר היושב-ראש, הוא זכה בפרס ישראל, השיא משואה, מנכ"ל קרן רש"י. אבל הוא היה הבוס שלי. על זה לא דיברתם, אז אני אדבר עליו – על האיש עם הלב הענק.

כל דקה מהיום של אלי הוקדשה לאנשים השקופים, אלה שאף אחד לא ראה. אלי שאני הכרתי היה לוחם, לוחם עשוי ללא חת. הוא נלחם לצמצום פערים. הוא נלחם למען אנשים שאף אחד לא רואה אותם – הנכים, הקשישים, העניים, ילדי האומנה, ילדים בסיכון, אימהות חד-הוריות, דרי רחוב. אנשים שאף אחד לא רואה, אלי ראה, הסתכל להם בעיניים, גם לא מצמץ. ותמיד חייך. היה לו את החיוך הענק הזה שכל מי שראה אותו, תמיד חייך חזרה.

אמרת על זה שהוא לא רב עם אף אחד – גם כולם אהבו אותו. הוא ידע לחבר בין ערבים ליהודים, בין חילונים לדתיים. כולם אהבו את אלי. אני לא זוכרת מתי מישהו כך נמצא בקונסנזוס.

אלי, אמרתי מעל הקבר שלו בהספד שלי, הוא לא האמין בלתת לאנשים דגים, נכון? הוא האמין בלתת להם חכות. אני רואה גם את מור יוסף, אז אתה מכיר את זה. הוא אמר: אני לא אתן לכם עוד קצבאות, אני אתן לכם אפשרות לשבור את מעגל העוני. הוא הלך לאימהות חד-הוריות, ואמר: אני לא אתן לכם מענקים, אני אתן לכם מלגה ללימודים באקדמיה, כדי שהילדים שלכן יסתכלו ויגידו לאימא: אנחנו יכולים לצאת. האימא לא תשב בבית ותקבל כסף, היא תתלבש יפה ותלך לעבוד, והילדים שלה יסתכלו עליה.

אלי מאוד אהב ילדים. הוא האמין בילדים. נזכרתי איך הוא שמח כשנכנסתי להיריון. אני אזכור גם כמה הוא צחק עליי על זה שהייתי כזאת דובה. הוא שמח – את יודעת, ג'יזל, כמה הוא האמין באימהות. ואני נכנסתי להיריון, ובאתי לכנסת עם בטן ענקית, בלי חתונה. והוא כל כך אהב אותי על זה. וכשאריאל נולדה, הוא היה מאושר. וכל הזמן: תראי לי תמונות של אריאל; מה עם אריאל? כאילו הוא היה גאה בי שעשיתי את הצעד הזה, כמו אבא שלי.

הוא אהב ילדים והילדים אהבו אותו. וב-2005 פתחתי את "דרך האתגר", שזה מרכז לנערים בסיכון, ואלי, הבוס היקר שלי, הוא כבר ותיק, מיומן, ופתאום הגיעה אליו כזאת אחת שבכלל למדה משפטים ולא מבינה כלום בנוער בסיכון, אבל כל מה שאמרתי – הוא האמין בי. אלי אלאלוף, מנכ"ל קרן רש"י, הוותיק, המיומן, ופתאום אני נוחתת לו, והוא אומר: תקשיבו למירב. לא היה לי מושג בכלל על נוער בסיכון, לא למדתי עבודה סוציאלית, אבל הוא ראה אותי. הוא הסתכל עליי והוא אמר: את תצליחי. ובזכות אלי הקמתי ב-2005 מרכז הנוער בסיכון בנתניה, וב-2007 הקמתי את "דרך הגלים" בהרצליה עם ראש העיר דאז יעל גרמן, עוד חברה מדהימה.

ולא משנה, אתם יודעים, לא משנה, היו לו אלפי פרויקטים – מרכז להתמכרויות, דרי רחוב, באמת פרויקטים במיליונים – וכל שנה הוא היה מגיע למסיבת סיום של "דרך האתגר" ו"דרך הגלים" שלי, המרכז הקטן שלי בנתניה והרצליה, כדי לחבק אותי ולחבק את הנערים. וזו תכונה מדהימה, כי כאילו, הייתי אומרת לו: אלי, יש לך פרויקטים של מיליונים. לא, מירב, את הבייבי שלי. זה מה שהרגשתי.

אלי היה מגיע לראשי ערים, והוא היה אומר להם כל הזמן: אני אעזור לכם, אבל תיתנו משהו. עכשיו, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש ערים חלשות; לא היה להן. אז הוא אמר להם: תביאו מבנה, משהו שלכם, שתרגישו שאתם חלק. הוא כל הזמן אמר: אלה הילדים שלכם, לא שלי. אני רוצה שתהיו חלק. וכל מרכז וכל ילד שהצלחתי להציל וכל ילד שנתתי לו הזדמנות, זה בזכות אלי. כי כמו שהוא האמין בי, אני האמנתי בהם, וכל ילד צריך מבוגר אחד.

בשנת 2015 נפגשנו כאן ביחד במפלגת כולנו. לא מפתיע שנפגשנו פה במפלגה שהתעסקה בצמצום פערים. ביחד עם אלי ועם חברי הכנסת החברתיים פה – מחייכת בצדק, אבל אל תתרגשי – נלחמנו קואליציה – אני הייתי בקואליציה – ואופוזיציה, למען המדינה הזאת. הוא היה יושב בוועדת העבודה והרווחה, וכולם היו איתו, והוא לא היה קל. הוא לא היה קל. הוא הרבה פעמים – איך הוא פעם היה אומר לי: אם שני הצדדים לא מרוצים, אז הצלחנו. ולמרות זאת כולם, כולם אהבו את אלי, ומי כמוך יודעת את זה.

אני רוצה להגיד משהו לך, ג'יזל, ולמשפחה: אני זכיתי במנטור. אני זכיתי באדם מופלא. חלק ממי שאני היום פה זה בזכות אלי. אני יודעת שאת כל היום שומעת עליו דברים, אבל חשוב לי שתדעי שיש – את יודעת מה אימא שלי אמרה לי אחרי ההספד? אני אגיד לך את זה. אחרי ההספד – כתבתי אותו בפייסבוק – אימא שלי אמרה לי: תדברי על מאות אלפי ילדים שזכו בהזדמנות שנייה בזכות אלי.

אני עומדת כאן היום, אני מרוגשת מאוד, גם התרגשתי בהלוויה שלו, אבל חשוב לי שתדעי שבמקום שאני עומדת עומדים אלפי ילדים, אלפי אימהות חד-הוריות, קשישים, נכים, דרי רחוב, מכורים לסמים, כל מאות אלפי האנשים במדינה הזאת שהוא הציל אותם ונתן להם הזדמנות שנייה וגורל אחר. אני יודעת, אלי, שאתה שומע אותי, אז תודה, תודה על כל מה שעשית למדינה הזאת, ותודה לך, ג'יזל, שהלכת איתו כל הדרך. אני מאוד מאוד אוהבת אותו. אני לעולם לא אשכח אותו.