יום האחדות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני עומד כאן כחבר אופוזיציה – אני לא מסתיר את זה, ואני גם לא חושב שצריך להסתיר את זה. כי בדמוקרטיה, מחלוקת היא לא תקלה, היא חלק מהמהות. מותר להתווכח, צריך להתווכח, לפעמים אפילו חובה להתווכח. אבל יש קו אחד שאסור לנו לחצות: אסור שמחלוקת תהפוך לשנאה, אסור שיריב פוליטי יהפוך לאויב. יש לנו מספיק אויבים מבחוץ, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפוך האחד את השני לאויבים מבפנים.

יום האחדות הוא לא יום שבו מבקשים מאיתנו לחשוב אותו הדבר; הוא לא יום שבו מטשטשים עמדות, משתיקים ביקורת או מבטלים ויכוח ציבורי. להפך – חברה חופשית חייבת ויכוח; כנסת חייבת מחלוקת; דמוקרטיה חזקה חייבת קואליציה ואופוזיציה. אבל יום האחדות מזכיר לנו דבר אחד פשוט וחשוב: אפשר לא להסכים, ועדיין לכבד. אפשר להיאבק על דרך, ועדיין לזכור שיש לנו בית אחד. אפשר להתווכח בחריפות בלי לפרק את מה שמחזיק אותנו יחד.

בבית הזה קל לפעמים ללכת לאיבוד בתוך סערת הוויכוחים. בעבודה היום-יומית כאן במשכן הזה מאחורי הקלעים ובוועדות, אני זוכה לראות גם מציאות אחרת: חברי כנסת מכל קצוות הבית, עם תפיסות עולם שונות מאוד, שיודעים לעבוד יחד כשמדובר באזרחי ישראל. ובעבודה שלי במיוחד סביב עולם הספורט, שקרוב מאוד לליבי, אני רואה את זה שוב ושוב.

הספורט הוא אחד הקשרים החזקים ביותר שיש לנו בחברה הישראלית. על אותו מגרש עומדים ילדים ונערות, יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, עולים, ותיקים, מרכז, פריפריה – פסיפס ישראלי שלם. הם לא תמיד באים מאותו מקום, הם לא תמיד חושבים אותו דבר, אבל הם לומדים דבר אחד חשוב: להתחרות בלי לשנוא; להיאבק בלי לרמוס; לנצח בלי להשפיל, ולהפסיד בכבוד. ובעיקר הם לומדים שאי-אפשר לנצח לבד, צריך למסור את הכדור. וצריך לזכור: גם כשיש יריבות, יש כללים, יש כבוד, ויש משהו גדול יותר מהניצחון של הרגע. הלוואי שגם אנחנו, נבחרי הציבור, נזכור את זה קצת יותר.

בשנים האחרונות, חבריי, ראינו את האמת הזאת בצורה הברורה ביותר. ראינו חיילים וחיילות, מילואימניקים ומילואימניקיות, שעזבו משפחות, ילדים, לימודים ועסקים ועלו על מדים. שם, בבסיסים, בטנקים, בשוחות ובשטח, זה לא מעניין מי הצביע למה; אין שם אופוזיציה ואין שם קואליציה – יש שם ישראלים שסומכים אחד על השני, מחפים אחד על השני ונלחמים עבור אותו בית.

וראינו גם את העורף הישראלי במלוא עוצמתו: אזרחים מכל הארץ, מכל המגזרים, מכל הדעות, שפתחו את הלב; מתנדבים שבישלו, הסיעו, תרמו, אירחו ותמכו במפונים, במשפחות, בחיילים ובכל מי שהיה צריך עזרה, בלי לשאול שאלות מיותרות, בלי לבדוק שיוך פוליטי, בלי לברר מאיזה מחנה אתה. זוהי הרוח הישראלית האמיתית. הערבות ההדדית בינינו היא לא סיסמה סתמית, היא תעודת הביטוח של הקיום שלנו כאן.

וצריך גם לומר ביושר, אדוני היושב-ראש, במקומות שבהם המדינה לא תמיד הצליחה להגיע בזמן, העם הזה קם וצעד קדימה. אזרחים לא חיכו שמישהו יקרא להם לדגל, הם פשוט היו שם, אחד בשביל השני. זו הישראליות במיטבה, לא בסיסמה, לא בשלט חוצות – במעשים. אבל דווקא משום כך, האחריות שלנו כאן בבית הזה גדולה יותר. המילים שלנו לא נשארות רק בפרוטוקול, הן יוצאות מכאן החוצה אל הציבור, אל הרשתות, אל הילדים שלנו, אל הרחוב הישראלי. הן יכולות להרגיע והן יכולות להצית; הן יכולות לחבר והן יכולות לפלג. לכן ביום הזה צריך לומר בצורה ברורה: אחדות אינה שתיקה, והיא בוודאי אינה ויתור על עמדות, על ביקורת או על מאבק ציבורי; אחדות היא היכולת להישאר קשורים זה לזה גם בתוך מחלוקות. להיאבק על הדרך בלי לשנוא את האדם שמולנו, ולזכור שגם ויכוח נוקב צריך לבוא מתוך אהבה למדינת ישראל, ולא מתוך רצון לפרק אותה מבפנים.

החברה הישראלית מלאה בקולות, במסורות, בדעות ובאורחות חיים שונים. זו לא חולשה שלנו, זו העוצמה שלנו, אבל העוצמה הזאת תחזיק מעמד רק אם נשמור על המכנה המשותף הבסיסי ביותר: אנחנו עם אחד, יש לנו מדינה אחת, ויש לנו אחריות אחת – לא לתת לפילוג לנצח אותנו מבפנים.

ביום האחדות הזה, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר מכאן: לא חייבים להסכים על הכול כדי לעמוד יחד; לא חייבים לחשוב אותו דבר כדי לדאוג זה לזה, ולא חייבים לוותר על המחלוקת כדי לזכור אמת אחת פשוטה – אחרי כל הוויכוחים, אנחנו אחים, ויש לנו רק מדינה אחת.

ואני רוצה להוסיף משפט אחד, וזה חשוב לי להגיד. יושב מולי יוסי טייב; יוסי טייב הוא מש"ס, ואני מיש עתיד. העמדות שלנו שונות – אני חילוני, הוא חרדי, חושבים אחרת בהרבה מאוד נושאים – אבל העבודה המשותפת שעשינו בוועדת החינוך בראשותו של יוסי טייב היא באמת דוגמה ומופת לכנסת ישראל. אני מוקיר את העבודה המדהימה של יוסי טייב, את היכולת שלו לחבר בין כל קצוות הבית ולהגיע תמיד להסכמה. עשינו את זה במשך מעל שנתיים בהרבה מאוד חקיקות, בהרבה מאוד דיונים, ואני מאחל לך שתחזור בהמשך לתפקיד הזה. אתה דוגמה לאחדות בעם ישראל. תודה.