קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, אנחנו נמצאים באמת בישורת האחרונה של החקיקה הזאת.
אני אעזור לך. הם יהיו בשקט דקה, לא יקרה כלום. חבר הכנסת רוטמן.
שנייה. בואו, נשאר לנו פה להציג עוד את ההסתייגויות המועטות שלנו לאירוע הזה, שהוא בעיניי אירוע הזוי.
אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת, לצערי, באירוע המלחמה הזה, מקדמת בעצם שתי מדינות לשני עמים. יש לנו מדינה אחת שהיא מדינת עובדי המדינה, שבגין המלחמה יקבלו פיצוי מלא על הימים שממשלת ישראל אמרה להם: אל תצאו לעבודה, והמדינה השנייה היא המדינה של עובדי המגזר הפרטי, שגם להם אמרה ממשלת ישראל: אל תצאו לעבודה, אבל על הימים שהיא אמרה להם "אל תצאו לעבודה", הממשלה לא מוכנה לשלם – את זה, או שהמעסיק יספוג או שהעובד יספוג.
אנחנו נמצאים ערב חג הפסח, אדוני היושב-ראש. מה תגידו לעובדי המגזר הפרטי שהמשכורת שהם יקבלו ב-1 באפריל נמוכה ב-25% מהמשכורת שלהם? עם מה הם יקנו את הקניות לחג? עם מה הם ישימו אוכל על שולחן ליל הסדר? אז אפשר לספר שאתם בעד ואתם רוצים. אנחנו ערב חג הפסח. במקום לקבוע בצורה הכי בסיסית, הכי הוגנת, שאומרת שמי שלא יצא לעבודה כי מדינת ישראל פתחה במלחמה מוצדקת אבל אמרה לו: תשב בבית למען ביטחונך, אנחנו סוגרים את העסקים, אתה לא תצא לעבוד – אתה תקבל את השכר שלך בדיוק כמו עובד המשרד להגנת הסביבה או משרד המורשת או כל משרד ממשלתי אחר, שגם לו אמרו לשבת בבית, שהמשרד סגור בגלל שיצאנו למלחמה. הם לא שונים מהם.
ולכן אני אומר לכם, חברי הקואליציה, יש לכם באמת הזדמנות. ההסתייגות פה היא הסתייגות פשוטה: לקבוע שעובדי המגזר הציבורי ועובדי המגזר הפרטי – שניהם שווים, שניהם עובדים, לשניהם מגיעות זכויות. וכשמדינת ישראל אומרת להם: אל תצאו לעבודה – כן, היא צריכה לשלם על זה. אז אם ידעתם להעביר פה בהסתייגויות 800 מיליון שקל למה שמעניין אתכם, אולי תעבירו את כבשת הרש, את 25% מהמשכורת של העובדות והעובדים בעסקים הפרטיים, שמה לעשות, הם לא עובדים בממשלה. תודה, אדוני.
308 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.