קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן שעומד לרשותי אני מבקש להתייחס לשלושה נושאים. העניין הראשון הוא מה שאירע כאן בשעות אחר הצוהריים בעת ביקורו של ראש ממשלת הודו, שהוא באמת ידיד גדול של מדינת ישראל, בצד היותו מנהיג מעצמה עולמית. לאחר מכן אני מבקש להתייחס לדבריו של השר אליהו.
לבסוף אתייחס גם לענייני הצעת החוק, כי חשוב שנאמר כמה דברים ענייניים על הצעת החוק הזו, שהיא איננה הצעת חוק קלה, וראוי שכל חברי הבית הזה ודברי ימי הבית הזה ישקפו גם איזושהי התייחסות רצינית וכבדת ראש לחוק הזה, שאנחנו ככל הנראה נאשר היום.
חבר הכנסת נאור שירי, בכישרונו הרב, לעג, בצדק, למה שראינו כאן בסיום ביקורו של ראש ממשלת הודו. הוא ראוי לכל הכבוד שאנחנו יכולים להעניק לו, אבל מעשיו של יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה ראויים גם לסוג מסוים של לעג פרלמנטרי – אותו עיטור.
אבל אני דווקא לא רוצה להתייחס בלעג למהלך הזה אלא במלוא הרצינות, ולמרות שהדבר לא נהוג, אני מבקש לשאול אותך, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, בהיותך חבר בנשיאות הבית ולאור מעמדך הרם בבית כאן – במידה מסוימת אני יכול לומר שאתה בכיר סגני יושב-ראש הכנסת מטעם האופוזיציה – ואני רוצה לשאול אותך: האם נושא הענקת עיטור כבוד בשם הכנסת עלה לדיון בנשיאות הכנסת?
לא כשאתה היית. הגדיל לעשות – ויושב פה יושב-ראש כנסת לשעבר, אני מניח שגם הוא לא שמע - -
- - ולא נועצו בו – הגדיל לעשות חבר הכנסת אמיר אוחנה, כשהוא הודיע שהעיטור שהוא העניק היום לראשונה לראש ממשלת הודו הוא העיטור הגבוה ביותר של כנסת ישראל, דהיינו, לא מדובר רק בסוג אחד של עיטור. יושב-ראש הכנסת כנראה פיתח בסתר איזושהי מערכת של עיטורים ממלכתיים, שאף אחד מאיתנו לא שמע עליה.
הדבר לא נדון בנשיאות הכנסת. הדבר לא הובא לוועדת הכנסת. לשיטתי בכלל, הדבר מחייב שינוי של חוק-יסוד: הכנסת או שינוי של חוק הכנסת, או לכל הפחות, שינוי של תקנון הכנסת.
אני מניח שגם היועצת המשפטית של הכנסת הופתעה. אני לא אתפלא אם מזכירות הכנסת ומזכיר הכנסת הופתעו. כאילו מדובר בחצר הפרטית של אמיר אוחנה; כאילו יש פה, לא יודע, איזה קיסר שאנחנו ניצבים בזירת המשחק שלו. מה זה הדבר הזה?
אם היה מדובר באירוע בודד, אז טוב, יש פוליטיקאים, איך הייתי אומר, עם תסביך גדולה או שיכרון כוח. אבל הרי לא מדובר באירוע בודד. כל כהונתו של יושב-ראש הכנסת הנוכחי אמיר אוחנה מתאפיינת בחוסר כבוד עמוק, עמוק, למסורות הפרלמנטריות של הבית הזה, לנהלים של הבית הזה, להוראות תקנון הכנסת. מהעובדה שזו הכנסת הראשונה שבה חברי כנסת שמייצגים את הציבור הערבי לא מצליחים להשלים פה נאום אחד בשפה הערבית, בניגוד למנהגי הבית, בניגוד לחוות הדעת של הייעוץ המשפטי, וזה לא מעניין אותו, עובר לשורה ארוכה של רמיסה של הכללים הפרלמנטריים, ובהקשר של האירוע היום, אי-הזמנת סגל א' של המדינה.
צריך להבין, לא מדובר רק בגסות רוח כלפי נשיא בית המשפט העליון. כדי לא להוציא הזמנה שכתוב בה נשיא בית משפט עליון, הוא לא הזמין את כל סגל א'. הקואליציה פה היום הצביעה על חוק שמתקף את מעמדם של הרבנים הראשיים בכותל. הרבנים הראשיים לא הוזמנו היום, כי אמיר אוחנה, בניגוד לנוהגי הבית הזה, לא הזמין את סגל א'. אני לא מצליח להבין את זה. הרי כלל יסוד בבית הזה, שמקפידים בו קלה כבחמורה בהוראות התקנון, בנהלים הפרלמנטריים, במסורות הפרלמנטריות, כדי שנחזיק את העסק ביחד, קואליציה ואופוזיציה.
מה זה שיכרון הכוח ותסביך הגדולה המופרע הזה באמת, שבו יושב-ראש כנסת ממציא על דעת עצמו עיטור בשם הבית הזה, מציג אותו כעיטור ממלכתי? תאמר לי, אדוני יושב-ראש הכנסת, כל אותם פצועי צה"ל מחרבות ברזל שעברו פה בבית, לא ראויים לעיטורים של הכנסת? והמשפחות השכולות שגדשו את הבית הזה, הן לא ראויות לעיטור?
אז אתה, כדי להעמיד את עצמך – לא יודע, כמה, כאזרח מספר 1 של מדינת ישראל? נשיא המדינה כבר לא מגיע לפה ודואג לשבץ לעצמו משימות אחרות, כי נשיא העליון לא מוזמן, אז הוא במבוכה. מה זה הדבר הזה? עכשיו לדברי באמת ההבל – תסלח לי, אדוני השר – דברי ההבל שאמרת כאן. אני אתחיל במידה הגדושה של הצביעות. אדוני השר אליהו, אתה משתייך למפלגה שלא מקשיבה לפסיקת הרבנות הראשית בענייני העלייה להר הבית. אינני יודע אם אתה עולה להר הבית או לא; לא יודע כיצד אתה נוהג, אבל יושב-ראש מפלגתך עולה להר הבית.
חבר הכנסת קרויזר עולה להר הבית. חברת הכנסת לימור סון הר מלך לא עולה, אבל היא בעד עליית גברים להר הבית.
לא יודע, השר אליהו, אם אתה עולה. יש פסיקה מפורשת של הרבנות הראשית.
אז כשנוח לכם – לא, לא, אתה שומע פה את הקול של חשיפת הצביעות - - -
אני לא פועל על פי פסיקת הרבנות הראשית, אבל אני גם לא מבקש להעניק לה מעמד בחוק. אתה הצבוע.
כשנוח לך, אתה ומפלגתך רומסים את פסיקת הרבנות הראשית בעניין העלייה להר הבית, שמוצגת על ידי הרבנות הראשית לדורותיה כאיסור חמור של כרת.
שם אין לך בעיה לזלזל ברבנים הראשיים ובפסיקתם. שם אין לך בעיה להפר ברגל גסה פסיקה מפורשת של מועצת הרבנות הראשית מ-1967. אבל אתה נתלה ברבנים הראשיים כשנוח לך לגזול את כבשת הרש של הזרמים הליברליים למרגלות הכותל המערבי.
הצביעות הזו נמשכת. השר אליהו – תראו בטוויטר שלו – כשהוא תקף את התנועה הרפורמית היום, הוא פרסם תמונה של איוונקה טראמפ מתפללת בכותל. אבל הרבנות הראשית לא מכירה בגיורים של הרב האורתודוקסי, שגייר את איוונקה טראמפ. אתה מבין?
הרבנות הראשית סירבה להכיר בגיורים – אני מבין שקשה לכם לשמוע שאתם צבועים – הרבנות הראשית סירבה להכיר בגיורים של הרב האורתודוקסי שגייר את איוונקה טראמפ, אבל עמיחי אליהו נתלה ברבנות הראשית ובאיוונקה טראמפ.
אין גבול, אין גבול לצביעות שלכם במאבק שלכם בזרמים הליברליים, שמציעים יותר מאופציה אחת לחיים יהודיים.
מכיוון שהשר אליהו אמר כאן דברים מנותקים מהמציאות, אז בואו נזכיר ש-60% מיהדות צפון-אמריקה משתייכת לזרמים הלא-אורתודוקסיים; שליש מיהדות בריטניה; חצי מיהדות קנדה; שליש מיהדות אוסטרליה. אנחנו מדברים על מיליוני יהודים ברחבי העולם.
גם כאן, במדינת ישראל, בניגוד לדברי ההבל שנאמרו כאן, כל הסקרים והמחקרים, לרבות של מכוני מחקר אורתודוקסיים, מעידים שיש עשרות אלפי משפחות ישראליות שאת החוויה שלהן – כשהם בוחרים להתפלל, לחוג בר-מצווה או בת-מצווה, להתחתן, עושים את זה עם רבנים ורבות רפורמים וקונסרבטיבים. בואו נלך פעם אחת למשאל עם שבו נשאל את הציבור הישראלי: האם אתם רוצים שבמדינת ישראל יוכרו מגוון של זרמים? ממה אתם מפחדים? בואו נלך פעם אחת למשאל עם.
בכל קהילה רפורמית וקונסרבטיבית בתפוצות ניצב דגל ישראל. בכל הסידורים הרפורמיים והקונסרבטיביים ישנה תפילה לשלום המדינה. כל הסטודנטים לרבנות, לחינוך, לחזנות, של היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית מבלים שנת לימוד כאן בארץ, בירושלים. כל ראשי הפדרציות היהודיות, איפא"ק והמוסדות הציוניים, משתייכים, כמעט כולם, לקהילות הליברליות. היהדות הרפורמית והיהדות הקונסרבטיבית הן הכוחות הגדולים בתנועה הציונית, בקונגרס הציוני האחרון. אז במקום לחגוג ביחד, כשמשפחות רוצות לבוא ולהתפלל בירושלים, החבורה הזו עסוקה במסע של הסתה, השמצה, אי-אמירת אמת וגם גזלת כבשת הרש.
מ-1967 עד 2006 היה שם רק גן ארכיאולוגי. היו שנים שהוא היה פתוח בשבת. אף פעם הרבנות הראשית לא באה ואמרה: מה זה, הפכתם את הכותל המערבי לגן ארכיאולוגי? תחזירו לנו אותו. הכותל הקטן, שהוא חלק מהכותל המערבי, לא נמצא בסמכות הרבנות הראשית. לא הפריע לכם שהיה שם גן ארכיאולוגי שנים? רק הקימו רחבה קטנה לרפורמים, לקונסרבטיבים, וגם לאורתודוקסים מודרניים, שמאמינים בזה שנשים יכולות לקרוא בתורה, ופתאום התעוררתם?
עזוב. זאת חבורה שהדבר היחיד שמעניין אותה זה המונופול שלה; זו עמדת הכוח. במקום לחגוג שיהודים מהעולם וגם יהודי ישראל רוצים לבוא ולעלות לתורה בכותל, עינם צרה, כי אולי מישהו יאמר: יש יותר מדרך אחת להיות יהודי.
עכשיו בדקה האחרונה, אדוני, לעניין החוק הזה: בהמון הצעות חוק שעוברות בממשלה הזו ועם הקואליציה הזו, הבעיה היא המידתיות, הבחירה תמיד ללכת לקיצון. אני זוכר שהשר יריב לוין – כשאני הייתי יו"ר ועדת החוקה והוא היה חבר אופוזיציה – נכנס בסערה לחדר בתקופת הקורונה ואמר לנו: היוועדות חזותית בהליך פלילי זה הסוף של מערכת הצדק. הוא אמר לנו: זה יום שחור למדינת ישראל, שיש היוועדות חזותית. ופה רוצים לומר שבעבור אלפי אסירים ביטחוניים, רק האופציה של היוועדות חזותית? מה זה אסיר ביטחוני? כולם לוחמי נוח'בה? הרי על פי החוק הזה, אסיר ביטחוני זה גם אדם שנחקר על פרסום פוסט מסית. גם הוא לא יבוא לפני שופט, כי הוא מוגדר על פי החוק הזה כאסיר ביטחוני?
אז נכון, הוכנסו כמה איזונים חשובים, אבל החוק הזה היה צריך להגיע במהדורה הרבה יותר מצומצמת, ואז באמת היה אפשר לתמוך בחוק הזה. אבל בקואליציה הזו הכול בומבסטי, הכול קיצוני, הכול גורף, הכול מעורב בפוליטיקה פופוליסטית. לכן, למרות שאני חושב שכן, ישנם אסירים ביטחוניים שצריך להפעיל בעניינם את ההיוועדות החזותית, אני אצביע נגד החוק הזה; כי החוק הזה, נזקו גדול בהרבה מתועלתו.
1,359 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.