קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אין לי טענות לגלעד, ואין טענות, אגב גלעד, גם לאבי מעוז, שיושב איתנו בוועדת התקשורת, וגם עושה עבודה פרלמנטרית אופוזיציונית מעולה.
לגמרי. אז לי יש דברים קצת פחות מחויכים, אני מוכרחה לומר, כי זה יום היסטורי, אתם אומרים, בכל זאת, ראש ממשלת הודו תכף מגיע לנאום בפרלמנט הישראלי. אבל ההיסטוריה לא תיתן צל"ש לצבע השטיח וגם לא לגודל זר הפרחים. היא כן תציין קדנציה איומה, חריגה באלימותה, השנים שבהן הנאמנות למלך ולא לממלכה, והימים שבהם הדמוקרטיה והאבות המייסדים, מכל צידי הבית הזה, שלא קישטו אותו, אלא בנו אותו, מתביישים בכם. הם בנו בדם, ביזע ובדמעות, ואתם הרסתם עם דם, יזע ודמעות – של אחרים.
אז כוח כבר יש לכם, ובכוח אתם תחזיקו, כשכל האמצעים כשרים. וכסף, הו, כסף יש לכם ויש למקורבים שלכם – למדינה הרבה הרבה פחות. הילדים והנכדים של כולנו ישלמו על המדיניות המופקרת. כבוד. בואו נדבר על הכבוד, כי הכבוד זה הרי הדבר הכי חשוב לכם, הכי הכי חשוב לכם, שלא חס וחלילה יפגעו בכבודכם האישי, שלא יעליבו אתכם. עד עמקי נשמתכם הרגישה אתם תזדעזעו מכל ביקורת ומכל נאום. העדינות והרגישות שלכם באמת מאוד מאוד מרגשת.
צריך לשמור על הכבוד, זה הכי חשוב. למה? כדי שהשכנים והאורחים החשובים לא יראו את המכות והדם שזורם ברחובות, את השנאה והכאב והפצעים. כמה העמדת פנים יש פה, שהכול בסדר בכנסת ישראל, הכול נורא יפה. יו"ר הכנסת רוכש זרים ועציצים ופרחים וצובע הקירות, ומסכים חדשים. איזה יופי, הכנסת התקשטה עכשיו עם הדגלים, הא? איזה יופי השטיח האדום שיוצא מהחדר של יו"ר הכנסת למליאה. איזה יופי, באמת אף פעם לא היה כזה כבוד חשוב. אז העציצים והשטיחים והדגלים והפרחים, כל זה כמו איפור כבד על הפצעים של המדינה, שצריכה תחבושת – יותר תחבושת בחמלה ובאחריות, מאשר איפור כבד.
במקום זה, מה אתם נותנים לה? כפיים, איזה כיף פה, מוזיקה שמחה, רק שהאורחים לא יראו ולא יחשבו שמשהו נורא קרה פה. אבל מתחת לאיפור, מתחת לצבע ולרצפה החדשה והיקרה שהשקעתם מהכספים של האזרחים – ריקבון. האופוזיציה לא מוכנה לשתף פעולה עם הביזוי של סמל השלטון והחרמת נשיא בית המשפט העליון? אין בעיה - - -
כן, אני בסוף. אין בעיה, אז יו"ר הכנסת רוצה להושיב חברי כנסת לשעבר כסטטיסטים במקומנו, לכסות את הבושה שלו עצמו, שייראה יפה, מלא - -
- - ושביבי לא יהיה נבוך בפני האורח המכובד. זה פשוט פייק ומביך באופן מוחלט.
386 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.