קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, יושב-ראש הישיבה, לפני שאני אקריא את החוק שלי אני רק רוצה, בלי צעקות, להגיד לכם – אני מסתכל, אין לי ציפיות מחברי הכנסת החרדים. זאת אמונתם, הם נמצאים כאן, שמחים, מחככים ידיים, זה חוק טוב בשבילם, הם מצביעים. אבל אתם - -
- - הליכודניקים הליברלים, הליכודניקים הליברלים, איך אתם נותנים יד? הרי אתם יוצאים, עומדים במסדרונות הכנסת, ואומרים, אומרים לי, לנו, שנמאס לכם מהסחטנות. אתם אומרים את זה לנו, שנמאס לכם מהסחטנות. אתם באמת מאמינים שזה צריך להיות חוק שעובר בכנסת ישראל?
כשהיה – אני אגיד, ההורים שלי הם היו סובלניים, טולרנטיים.
אם ההורים שלי היו מעניינים אותך, היית מקבל בנות מרוקאיות לסמינרים.
תתביישו לכם. ההורים שלי מעניינים אותך?
ההורים שלי עשו יותר מכל אחד מכם - -
ההורים שלי מעניינים אותך? תתביישו לכם.
תתביישו לכם, יא גזענים. לא רק שלא מקבלים בנות מרוקאיות לסמינרים, גם מעלים הצעות חוק שמסכנות את החברה.
- - תופסים פטרונות? מה תגידו להורים שלכם?
הם היו טולרנטיים, אהבו את המדינה הזאת - -
- - וחינכו את הילדים שלהם להתגייס לצבא, יא משתמטים שכמותכם.
תתביישו לכם. ואתם שותקים, הליכודניקים.
מה זה? מוחאים כפיים לכזה חוק. אתם לא מתביישים?
אפשר להתווכח, אפשר להחזיק בדעות, אבל קצת היגיון. שואל מיקי, בצדק, מה נעשה מחר בבוקר אם תגיע פלוגת חיילות לשם?
אומר היושב-ראש – וטוב שאמרת את זה - -
- - טוב שאמרת את זה, אתה מציל את כבודם. מה המשיחיות הזאת? ואני אומר לך, קרעי, שאף אחד - -
- - לא יגיד לי: מה היו אומרים ההורים שלך. ההורים שלי גדולי הטולרנטיים. בדבר אחד אני גאה בהם, כשאני מסתכל על כל החרדים כאן: במלחמה, שלושה מילדיהם היו בצבא ונלחמו. ואבא שלי אמר: תתגייסו. בשביל זה באתי לארץ.
והמשתמטים האלה הופכים להיות לפנס שמאיר - -
- - לא באור של טולרנטיות, של אהבת המולדת; של משתמטים. ואתם יושבים בשקט.
על זה אומרים במרוקאית, אדוני היושב-ראש, חשומה.
ועוד אומרים לנעמה, צועקים עליה ומכנים אותה בריונית. וכשעומדת כאן מירב בן ארי - -
- - ונלחמת אז קוראים לה תרנגולת.
אבל היות שאתם קורעים את קודשי ישראל – על זה נאמר קורעים את קודשי ישראל – אבל גם את הצעת החוק הזאת אתם תקראו ותגידו שהיא לא. הצעת החוק שאני מעלה זה אחרי סיורים אצל אנשי עסקים קטנים בקריית שמונה – כן, תקשיבו, תושבי קריית שמונה – ובשלומי, ובקיבוצים בצפון, שאומרים לי שם האנשים: אין לנו עובדים, לא מצליחים להשיג עובדים. אנשים שיש להם צימרים ושנתיים לא עבדו, לא פותחים את הצימר כי אין להם עובדים.
אז הם פנו אליי, בצדק – ולא רק אליי – ואמרו: אנחנו מבקשים שתכירו בעבודה הזאת כעבודה מועדפת. עשרות אלפי אנשים פונו מהצפון, אנשי עסקים קטנים, קהילות פוצלו, עסקים נסגרו וענפים שלמים חדלו לפעול. גם עכשיו, כשהביטחון משתפר בהדרגה, עדיין אין עובדים, אין תיירים, אין פעילות מסחרית. במצב הזה החזרה לשגרה איננה תהליך טבעי. אם אנחנו לא נעזור, אם אנחנו לא נעזור, אדוני היושב-ראש, הם לא יצליחו. אתה יודע על מה אני מדבר. הצעת החוק מבקשת להכיר בעבודה בענפי התיירות, המסעדנות, האטרקציות, ביישובי קו העימות, בצפון, בדרום ובעוטף - - -
דיברתי איתו. למשל אני הייתי מוריד – עשיתי הכול והכנו את זה, ואומר לי יואב שהוא הולך לסיים את זה. מתדלקים זה לא עבודה מועדפת. אבל פה, כשאתה מגיע לצימרים בצפון על קו העימות, שלא עבדו שנתיים, ואומר לי: אני רוצה עובדים, אין לי, רק על החבר'ה האלה – זהו צעד נכון. מעבר למנגנון התמריץ, חשוב להבין את המשמעות העמוקה: חיזוק העסקים הקטנים המקומיים הוא מנוע שיקום - -
תעזבו. תעזבו. - - זה מנוע השיקום. אפשר וטוב שמכריזים על תל-חי כאוניברסיטה, בירכתי ואנחנו מברכים, וטוב שאנשי העסקים חושבים על לבנות עסק בקריית שמונה. אבל עכשיו הדבר המיידי זה שיאשרו את הצעת החוק הזאת. אבל כהרגלכם בקודש – מי המציע? האופוזיציה? תעזבו. צר לי על כך, אבל אם אתם קורעים את קודש-הקודשים, את כותל ישראל, את המקום שבניגוד להרבה מכם הייתה לי הזכות להיות שם שבועיים אחרי השחרור – נסעתי עם אבא שלי, שאלה, כל מיני זבי חוטם, אומרים לי: מה היו אומרים ההורים שלך, נסענו משפחה של תשע נפשות באוטו מקרטע ונכנסנו דרך שער ציון למקום המקודש הזה.
הם לא יבינו את ההרגשה. נכנסנו לשם אני ואימי ואבי עם הכיפה על ראשו - -
- - והאחיות, והתרגשנו. ואף חשוך לא היה שם להגיד לאחיות שלי: מה אתן עושות פה. תתביישו לכם.
761 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.