דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר מנחם הכהן

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, משפחת הכהן המופלאה, "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"; כך לימד אותנו הלל הזקן במסכת אבות, וכך לימד אותנו גם חבר הכנסת הרב מנחם הכהן שהיה לא רק מצאצאיו של אהרן הכהן, אלא גם מתלמידיו. כמה הולמת את דרכו הרבנית, הציבורית והפוליטית, העובדה שמשפחתו היקרה ביקשה משלושה חברי כנסת משלוש סיעות שונות לשאת דברים לזכרו; שלושה חברי כנסת שמייצגים צדדים שונים של הבית הזה. מבלי ששוחחתי עימו בעניין, בפגישות הקצרות ובשיחות הטלפון הקצרות שהזדמנו לנו בשנותיו האחרונות, אין לי ספק כי הוא כאב את המתרחש בבית הזה בשנים האחרונות, ואת המתרחש בחברה הישראלית כולה. אשר על כן, העמדת זכרו והעמדת מסכת חייו כמופת אינן רק חסד של אמת כלפיו, כי אם שיעור שראוי להעמיד בפני הבית הזה; שיעור של שליחות ציבור שהייתה רבת-כוח, אך חפה מכוחנות; שליחות ציבור שהייתה בתקיפות בנושאים ערכיים ורעיוניים, אך כזו שתמיד שללה את התוקפנות.

שני הדוברים שקדמו לי – חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין וחבר הכנסת בני גנץ – גדולים ממני רבות בניסיון ובחוכמה, אבל לי עומדת הזכות לדבר כאן כחבר במפלגה שהרב מנחם, זכרו לברכה, ראה כביתו הפוליטי והמפלגתי. רבים הם השינויים שחלו בבית הפוליטי הזה, שידע טלטלות גדולות בעשורים האחרונים. אני יוצא מנקודת הנחה שלא כל השינויים היו לרוחו של הרב מנחם, אך אין לי ספק שאמונתו העמוקה ברעיון חברת המופת, בחובה להקפיד בכבודו ובמעמדו של האדם העובד, בצורך העמוק להושיט יד ליתום, לאלמנה ולגר אשר בשערנו, ובהכרח, בהכרח, לבקש שלום ולרדוף אחריו, גם בימים שבהם הוא נראה רחוק ומוסתר מן העין – אמונה זו, שהיא אמונתנו, המשיכה ללוות אותו עד יומו האחרון. ומתוך שכך, אני מרשה לעצמי לאחל לנו, לעצמנו – הרואים עצמנו כממשיכי דרכו הפוליטית – שנזכה להקים מחדש קשרים בין הציונות הדתית המתונה לקהליה של תנועת העבודה ובין הציבור הליברלי לציבור הדתי שמאמין בתורה ובעבודה, בתורה עם דרך ארץ, בתורה ובדמוקרטיה, בתורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה השלום.

כל חייו פעל הרב מנחם, זכרו לברכה, להקמת הגשרים הללו, וגשרים רבים נוספים, בתוך החברה הישראלית ובתוך העם היהודי. וברוח זו, אין לי ספק שהיה רווה נחת, כרב תנועת המושבים, מלראות כיצד כל תנועות המושבים בארץ מתאחדות לתנועה אחת גדולה, כפי שקרה בשנה האחרונה, וכיצד תנועת הקיבוץ הדתי משתלבת בתוך התנועה הקיבוצית הכללית, כפי שקורה ממש בימים אלה. הלוואי שברוח דרכו ומשנתו של הרב מנחם הכהן נזכה להביא עידן של שילובי ואיחודי כוחות ושיתופי פעולה עמוקים גם בתוך המערכת הפוליטית.

את דברי הזיכרון לרב מנחם אנו נושאים בשעותיו הראשונות של יום ז' באדר – יום פטירתו של משה רבנו עליו השלום. בדומה למשה רבנו, גם הרב מנחם שילב כל חייו בין תורה לבין מנהיגות ציבורית ונשיאה בעול הציבור. כמו משה רבנו, הענווה הייתה לאחד מסימני מנהיגותו הרבנית והפוליטית. לימים נקבע יום פטירתו של משה רבנו כיום הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. גם מועד עברי זה הולם את מסכת חייו של הרב מנחם, זכרו לברכה, שהקדיש את מיטב שנות בחרותו לצבא ההגנה לישראל ולשילוב בין סייפא לספרא. לימים, כפי שכבר הוזכר, היה הרב מנחם הכהן הראשון שהתריע מפני הגידול הדרמטי במספר תלמידי הישיבות שאינם שותפים לנשיאה בנטל הביטחון; הראשון להציע מתווה הגון וראוי שיאפשר לעולם התורה לפרוח במדינת העם היהודי, לא על חשבון ביטחונה של מדינת ישראל, אלא דווקא על יסודו. קל לדמיין מה היה אומר על כל המתרחש בבית הזה בסוגיה הכאובה של השוויון בנטל, קרוב ל-30 חודשים אחרי האסון הנורא.

עוד שיעור אחד למדנו ממסכת חייו של הרב מנחם – שיעור חשוב וראוי לכל אחד ואחת מאיתנו, יושביו של הבית הזה. בניגוד לרוח התקופה, שבה רבים מהמסיימים שנות שירות ציבורי ארוכות הולכים לעשות לביתם, הרב מנחם הכהן לא ראה את סיום כהונתו בבית הזה כפטור מעיסוק בצורכי ציבור באמונה; שליחותו הציבורית תמה רק ביומו האחרון. והבית שלמענו עשה כל חייו היה תמיד גדול מביתו הפרטי, מבית משפחתו המופלאה והמרשימה שהייתה מקור גאוותו.

בניגוד למשה ולאהרן שנולדו בגלות מצרים והובילו את העם אל עבר הארץ המובטחת, הרב מנחם, יליד ירושלים, עשה את הדרך ההפוכה, והוציא את תורתה של ציון אל הגולה, מתוך אמונה גדולה בחשיבותם של החיים היהודים בכל מקום שבו חיים יהודים. האיש שכל תורתו הייתה תורת ארץ ישראל, שזכה לסמיכה מידיו של הרב הראשי לארץ ישראל, הרב הרצוג; שזכה לצעוד לצידו של הרב גורן, לרבות בשעת שחרור העיר העתיקה והכותל; האיש שהיה רב תנועת המושבים ורב ההסתדרות, הסתדרות העובדים הכללית, בחר אחרי כהונתו המפוארת בבית הזה להקהיל קהילות בגולת רומניה ולהעמיד יד ושם חיים ליהדות רומניה המפוארת.

כאברהם ושרה שעסקו, כפי שמלמד אותנו מדרש האגדה, במלאכת הגיור בחרן טרם יציאתם למסע אל עבר ארץ כנען, הרב מנחם עשה נפשות לעם ישראל כאן ומעבר לים, והכניס רבים כל כך תחת כנפי השכינה, קרבם לתורה בעבותות של אהבה. אני יכול רק לתאר את אשר היה חושב על הפיכת הכותל המערבי, שהיה לאחד ממשחרריו, למקום של מחלוקת; תחת מציאת הפשרה שתאפשר לכל יהודי ויהודייה להרגיש בו בבית. והדברים, לצערי, רלוונטיים מאוד לימים אלה ממש.

אדוני היושב-ראש, הזכרנו את יום ז' באדר, ובחתימת הדברים, אזכיר כי השבוע אנו קוראים בפרשת תצוה, הראשונה לפרשות התורה המתמקדת בעניינם של אהרן הכהן, אהרן ובניו הכהנים. כמה מתאימים הפסוקים המתארים כיצד נשא הכהן הגדול את שמות כל שבטי ישראל על שתי כתפיו, לתיאור מסכת חייו של הרב מנחם, זכרו לברכה, שראה עצמו תמיד שליח ציבור לא רק של מפלגתו, מפלגת העבודה, אלא של כל הציבור הישראלי והעם היהודי. כמה מתאימים לו, למסכת חייו ולמורשתו, שתי המילים המתארות את תכלית בגדי הכהונה: לכבוד ולתפארת. כבוד גדול לנו להעלות על נס את זכרו ואת מורשתו בבית הזה, והלוואי שיהיו מעשינו תפארת להערכה ולדרכו – ממש כשם שמשפחתו הייתה ועודנה תפארת לשורשים שהוא, הרב מנחם, נטע יחד עם רעייתו דבורה, תיבדל לחיים טובים וארוכים. יהי זכרו של רבנו ומורנו הרב מנחם ברוך. תודה.