דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר מנחם הכהן

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר ובוודאי בני המשפחה של חבר הכנסת לשעבר הרב מנחם הכהן. אדוני היושב-ראש, אתה פירטת את הפרטים העיקריים של הביוגרפיה של הרב מנחם הכהן, אז אני ארשה לעצמי לא לחזור על הדברים, אלא להיות הרבה יותר אישי. אתחיל ממשפט תמוה: אני הכרתי את הרב מנחם הכהן לפני שהכרתי את הרב מנחם הכהן.

מעשה שהיה כך היה: אי -שם ב-1980 התגלגלה לידיי קלטת עם מהדורות החדשות בעברית קלה של קול ישראל. שמעתי אותה וגם לימדתי את תלמידיי באותם ימים במוסקבה, במחתרת, מתוך אותה קלטת. הייתה, כפי שאמרתי, מהדורת חדשות שתיארה – אדוני היושב-ראש, היו גם ימים כאלה שתיארו את זה בחדשות – הצעת אי-אמון כאן, במליאת הכנסת. ונאמר שם, בשם האופוזיציה דיבר הרב מנחם הכהן. אני הייתי תלמיד טוב לעברית ומורה טוב לעברית, וידעתי טוב מאוד שאותי לימדו שאין דבר כזה הירושלים או הישראל או האוחנה או האדלשטיין. איך יכול להיות הכהן? מאוד הפריע לי העניין הזה, ומטבע הדברים, לא היה את מי לשאול, כי קלטת היא קלטת.

ואז, תאמינו או לא, ב-1981 התקיים כינוס האינטרנציונל הסוציאליסטי במוסקבה, והגיעה משלחת של חברי כנסת מישראל. גיליתי שאחד מהם היה הרב מנחם הכהן. הוא ועוד שתי חברות כנסת – לצערי, כולם זיכרונם לברכה, חייקה גרוסמן ממפ"ם ואורנה נמיר מהמערך – הגיעו לפגוש מורים לעברית ומסורבי עלייה. וזאת הייתה ההזדמנות שלי – דרך אגב, אני אומר את זה כמובן מאליו, אבל לא נעים להיזכר שזה לא היה מובן מאליו. היו גם חברי כנסת שאמרו שלא נעים מהמארחים, ולכן נמנעו לפגוש מסורבי עלייה.

אבל הם ודאי היו שונים, שלושת אלה, וזאת הייתה ההזדמנות שלי לשאול את הרב מנחם הכהן למה הוא הכהן ולא כהן. ובוודאי שקיבלתי הסבר מפורט מאדם שידע להסביר טוב מאוד מה זה הכהן. באותה הזדמנות גם עשיתי מעשה שרדף אותי הרבה שנים. הרב מנחם הכהן הוציא כיסוי למצות, לחלות, וביקש מכולם לחתום. וגם אני, מורה מתחיל לעברית, חתמתי בגאווה, אבל בשם העברי שלי, יואל אדלשטיין. בוודאי שעשיתי את זה עם שגיאות כתיב, והרבה מאוד שנים המשפחה של הרב מנחם הזכירו לי שכשהם מכסים את המצות בפסח הם רואים שפעם לא ידעתי לכתוב את השם שלי בעברית.

אני חייב לומר שההצטלבות הזאת בין הרב מנחם הכהן לביני נמשכה, כי במרוצת השנים גם קיבלתי אשרת עלייה והתכוונתי להגיע ולהתיישב בגוש עציון, באלון שבות. אמרתי, היו שלושה חברי כנסת שביקרו אותנו, ובאורנה נמיר, זיכרונה לברכה, אחזקה פאניקה: איך חטפו מורה לעברית ומביאים אותו לשטחים? והרב מנחם הכהן הצליח להרגיע אותה ואת חייקה גרוסמן ולומר שזה בסדר, ואפילו הילדים שלו למדו בישיבה באלון שבות. אז הן נרגעו, ויכולתי באמת להגיע למקום מגוריי הראשון בארץ.

דרך אגב, גם הביקור הראשון בכנסת היה בהזמנתו, והביקור הראשון בלשכת יושב-ראש הכנסת, אדוני היושב-ראש, אז שלמה הלל היה היושב-ראש, יחד עם הרב מנחם הכהן. אני חייב לומר שחוץ מהסיפורים האישיים של פעם, אפשר גם להזכיר שהחתונה הראשונה שהייתי בה בישראל הייתה של בנו של הרב מנחם, פרופ' אביעד הכהן, בהר הצופים, ליד כל המי ומי של אותם ימים בפוליטיקה הישראלית.

אבל אני חייב לומר שגם כשחשבתי ורשמתי נקודות, אמרתי – אבל מה אפשר לומר על כאן ועכשיו? מתברר שאפשר. התברר שחבר הכנסת הרב מנחם הכהן עמד בראש ועדת משנה בוועדת חוץ וביטחון שעסקה – שלושה ניחושים – בחוק הגיוס. זה אומנם היה לפני 40 שנה, אבל עסקו בחוק הגיוס. ואז התברר לי, להפתעתי, שאני הרבה יותר מתון מהרב מנחם הכהן, כי אותה ועדת משנה הגיעה למסקנה ש-3% מהצעירים החרדים צריכים לקבל הסדר תורתם אמנותם וכל השאר צריכים להתגייס.

אבל לצערי הרב, מסקנות הוועדה לא יושמו. גם כן, אני לא חושב שאנשים קופצים כרגע מרוב הפתעה כאן, באולם הזה.

ולסיכום, נתרחק טיפה מפוליטיקה ונגיד שאני ממליץ לחבריי חברי הכנסת – עכשיו באים החגים, פורים, פסח – גם להיעזר בספרים של הרב מנחם הכהן. דווקא אחד כמוני, רחוק מלהיות תלמיד חכם, במסגרת ההכנות לחג תמיד יכול למצוא שם דברים נהדרים. אתן דוגמה שאולי קצת משתפת את השקפתו ואת כל מה שהיושב-ראש פירט, העובד הדתי ורב המושבים: בשבת בבית הכנסת שלנו היה שיעור על מתנות לאביונים. ואחרי השיעור אמרתי שקראתי – באחד הספרים של הרב מנחם הכהן – שמסופר באדמו"ר שתמיד נהג לתת מתנות לאביונים למוחרת פורים. וכשחסידיו שאלו אותו לפשר מעשיו, אמר: תמיד עניין אותי מה העניים אוכלים גם למוחרת פורים.

אז אולי השילוב הזה באותו אדם של מסורת ישראל, של רב ידען ושל דאגה לזולת כמיטב המסורת של בין איש לרעהו, ילווה גם אותנו כחברי הכנסת דהיום. יהי זכרו ברוך.