קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אהלן, ברוכים הבאים. תודה רבה, אדוני היושב בראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת המצטרפים. חברי אלון שוסטר, יש לך עוד נסיעה ארוכה, אז אתה תרגיש חופשי ללכת מתי שאתה צריך – להגיע לנכדים, נכון? הנכדים היקרים שלך.
אנחנו עובדים ביחד הרבה בשדולה החקלאית, וגם בנושא הזה אנחנו משתפים פעולה, ורוצים להעלות באמת למליאת הכנסת נושא חשוב מאוד על הסכם הסחר עם ארצות הברית. ההסכם הזה, מי שלא מכיר, כולל פתיחה מדורגת של שוק המזון לייבוא מארצות הברית באמצעות הורדת היטלי סחר והרחבה של מכסות יבוא פטורות ממכס על תוצרת חקלאית. אדוני היושב בראש, אתה יודע היטב, כתושב הגולן כמוני, ההסכם הזה – ואנחנו לא מתנגדים להסכמים עם המעצמה הגדולה ביותר בעולם, זה דבר שהוא חשוב. אבל ההסכם הזה הולך לפגוע באופן ישיר בשכנים שלנו, החקלאים היקרים, תושבי רמת הגולן ותושבי הפריפריה. והבעיה היא לא בהסכם, כי ההסכם, אם הוא נכפה או נעשה בצורה נכונה או לא, הוא לא רלוונטי, כי הוא כבר יוצא לדרך והוא נחתם. שר הכלכלה היה מעורב, ראש הממשלה, שר החקלאות כמובן, שהציג את עמדת החקלאים. אבל כאן מדובר במה שלא הוסדר במקביל לאותו הסכם.
משרד החקלאות העריך כי לצורך ההסכם, לצורך הליווי שלו מהצד החקלאי, מדובר על כמעט 1.5 מיליארד שקלים כדי לשפות ולתת פיצוי לאותם חקלאים שהולכים להיפגע. הנזק לאותם ענפים נאמד באזור המיליארד שקלים בשנה. ולכן, כרגע המנגנון הזה טרם הוסדר בין משרד החקלאות, נציגי החקלאים ומשרד האוצר. המשמעות היא כמובן חוסר ודאות חמור בענפים האלו, הפגיעה ביכולת לתכנון ארוך טווח של הענפים האלה. ומי שמכיר יודע שאותם מטעים זה תכנון ארוך טווח, זו השקעה גדולה מאוד, ולכן ככל שיש חוסר ודאות, אין שקיפות – אז כמובן שיהיו יותר חקלאים שירצו לסיים את חייהם של אותם מטעים, וכמובן, חקלאים חדשים וחקלאים צעירים שיחששו להיכנס לאותם ענפים. מדובר בשקדים, בתפוחים, אגסים, דובדבנים, אפילו, אני חושב, תפוחי אדמה ועגבניות. זה ממש פוגע בכל רצף ביטחון המזון של מדינת ישראל. כמובן, מיותר לציין שרוב אותם הגידולים נמצאים בפריפריה, בגולן, בנגב, בערבה, בכל אותם מקומות שאנחנו עוסקים ועמלים כל כך הרבה כדי לחזק אותם ולחזק את החקלאות שם ואת ההפרחה של הפריפריה.
ולכן אנחנו שוב פעם מתמודדים עם אותה שאלה: האם באצטלה של הסכם או באיזשהו מנגנון שקורה בתוך משרד האוצר – איך אנחנו רואים ואיך אנחנו תופסים את החקלאות? אם היא חלק מביטחון המזון? מה המשמעות שלה כעוגן משמעותי בפריפריה? ולכן, כאשר מדינה חותמת על הסכם סחר, כפי שאמרנו, שמרחיב את הייבוא, מפחית את ההגנות, החובה של המדינה, החובה של משרד האוצר, לייצר מנגנון סדור, שקוף, שיהיה מעוגן גם תקציבית. כי ללא מנגנון כזה, כמו שאמרתי, המסר לחקלאים הוא ברור: תסתדרו, תהיו לבד.
עכשיו, אתה שומע את החקלאים שלנו, בטח בתקופה האחרונה, הם אומרים: חבר'ה, אנחנו לא רוצים שתתערבו לנו, אבל גם אל תפריעו לנו. תנו לנו לייצר תוצרת מקומית שכולנו גאים בה ואוהבים אותה ואוהבים ליהנות ממנה. ולכן אני ביקשתי להעלות את הנושא הזה כאן לסדר-היום, ומודה לחברים שהצטרפו, כדי שאנחנו נוכל ביחד, בוועדה הרלוונטית – שתכף נחליט לאיזה ועדה אנחנו נבקש את הדיון – נוכל באמת להגיע להבנות עם משרד האוצר ומשרד החקלאות כדי לייצר מנגנון עבור אותם החקלאים. תודה.
500 מילים של יצחק קרויזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.