הסדרת הסכם פיצוי לענפים החקלאיים הנפגעים במסגרת הסכם הסחר עם ארה"ב

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, נספיק להגיע לנכדים. תראו, קודם כול, מה שאתם רואים פה זה לטובת האורחים שלנו, זה שת"פ חוצה אופוזיציה–קואליציה. חלק לא קטן מהפעילות כאן בכנסת היא מהסוג הזה, פחות תופסת כותרות. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אדוני השר, אנחנו עסוקים בסוגיה שמתגלגלת כבר שנים, והיא נוגעת לשאלה מי מקבל החלטות בתחום ביטחון המזון, האם משרד החקלאות בביטחון המזון או משרד האוצר, אגף תקציבים? מי מקבל את ההחלטות ברמה הלאומית הכוללת, שכוללת גם ביטחון מזון, גם פריסה בגבולות, גם יחסים בין-לאומיים? האם זה הממשלה בראשות ראש הממשלה, או שר האוצר? והינה הסתבר שבכלל בקצה השני של האוקיינוס, לפני שנה, החליט נשיא רב פעלים ועתיר רעיונות, שהוא דורש להוריד את כל המכסים בפני ייצוא המוצרים האמריקניים. ואנחנו, יחד עם אחרים, גם נענינו מחוסר ברירה.

אבל השאלה הגדולה היא לא האם אנחנו מרכינים ראש בפני האימפריה של המאה ה-21 בהקשר הזה, בעניין פתיחת המכסים לייבוא של מוצרי חקלאות מארצות הברית לישראל, אלא השאלה: מה עושים הישראלים? הגויים כבר אמרו מה הם עושים. השאלה: מה הישראלים עושים? האם הם עושים את מה שעושה טראמפ עבור חקלאיו ותעשייניו, או הם מפקירים אותם? ואני חשתי באפריל, מאי, יוני בשנה הקודמת, שאגף התקציבים ממש מרוצה מכך שמלאכתם של צדיקים באוצר, עם מירכאות או בלי מירכאות, נעשית בכלל בידי אחרים. ברגע שהנושא הובא לוועדת הכספים, ועדת הכספים – מקיר לקיר, מקיר לקיר, אופוזיציה וקואליציה, בראשות יושב-ראש ועדת הכספים מהקואליציה – אמרה: חבריי מהאוצר, לא יהיה מצב שבו אנחנו מאשרים לכם את פתיחת השערים לייבוא חופשי של מוצרי חקלאות, בלי שאתם תסבירו כיצד תומכים, כפי שתומכים כולם, אירופים ואחרים, בחקלאים המקומיים. והאוצר, שהייתה לו חצי שנה להתארגן ולא עשה את זה, קיבל שיעורי בית, ולצערי עד רגע זה, זה לא קרה. אז אנחנו נמצאים במצב משונה, שגם לא עומדים בהבטחות כלפי ארצות הברית, גם לא נותנים את המענים לחקלאים, ואני חושב שהדבר הזה צריך להיות בהקדם. ואני מודה לחברי ושותפי לנושא יצחק קרויזר, יוזם המהלך, על כך שהוא מעלה אותו, ואני חושב שהדבר צריך להידון בוועדת הכספים או הכלכלה, מה שתחליט. תודה רבה.