מדיניות ממשלת ישראל לדה-לגיטימציה של עולים דוברי רוסית בישראל ופגיעה מתמשכת בהם

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת בליאק, תודה רבה על השאילתה. אני ארצה להתייחס לדברים. כמובן שאי-אפשר לגעת בכל הפרטים, אבל בוודאי אגע בדברים החשובים ואבהיר את מדיניותי. ראשית, בפתח דבריי, אמרתי כשנכנסתי לתפקידי כשר העלייה והקליטה: כשם שאני רואה משימה לייקר את מעמד הלוחמים ומעמד אנשי המילואים, אמרתי את זה אז, לפני למעלה משלוש שנים, חשוב לי לייקר את מעמדם של העולים. אני אגיד שלגבי העלייה הספציפית ממזרח אירופה ומברית המועצות – אני רואה בה בתור העלייה שייסדה את המדינה הזו, ובין ראשי הציונות ומייסדי מדינת ישראל רבים הגיעו ממזרח אירופה – ראשי ממשלה, מנהיגים והאנשים החשובים שבנו וייסדו את המדינה הזאת. גם העליות במשך כל השנים, ובפרט העלייה של שנות התשעים, עלייה ברוכה, ואנחנו מרגישים את תמורתה עד היום. הדבר ניכר, למשל, בסוגיית הרופאים, ובהתבגרות האוכלוסייה, הינה, האוכלוסייה הזאת חסרה.

שלח לי חבר הכנסת ליברמן מכתב באשר לתופעה של היבט הגזענות שילדים חווים בבתי הספר. אני אגיד שאני לא מכיר את זה, אבל הנחיתי במשרד לעשות סקר בקרב הורים עולים מחבר העמים, אם באמת הם חשים את התופעה הזו, כן או לא. אני אגיד שהבדיקה שנעשתה מול משרד המשפטים לגבי אתר כל זכות – האתר הזה ימשיך ויתקיים.

אני לא אתעלם מהקושי שחוק השבות מציב, במיוחד אל מול אתגר הגיור, כי בסוף אנחנו רוצים לחיות, להמשיך להתקיים כאן, כבני עם אחד. וזה קושי ערכי, פנימי, שאנחנו חווים אותו. פעלתי גם כדי להרחיב את שורות הגיור ולהכניס את נתיב לא רק לצה"ל אלא גם לתוכניות של הסוכנות היהודית – תוכניות קצרות, ואנשים שכבר מגיעים לצה"ל, הם כבר ישלימו, או לפחות יתחילו את תהליך הגיור. אני לא אומר שהשלמנו את המשימה. אני חושב שזה באמת חלק קטן מאוד ממה שצריך לעשות. אני חושב שאם ניכנס לסוגיה הזאת כמו שצריך עשר שנים – ובכלל, יש עוד הרבה דברים שבהם צריך להיטיב ולטייב את התהליכים – הדברים ילכו למקומות נכונים יותר.

כשנכנסתי למשרד כן ראיתי לנכון לשנות את מדיניות העלייה בהקשר של – אני אסביר: היה יריד עלייה באוסטרליה לפני שלושה-ארבעה חודשים, כחודש וחצי לפני הפיגוע שהיה באוסטרליה. באוסטרליה יש קהילה של 120,000 יהודים; קהילה מאוד מחוברת, למרות שלוקח יממה להגיע מאוסטרליה לכאן, קהילה שבבסיס היא של שורדי שואה. היא סבלה מאנטישמיות, הגרעין המרכזי שלה הוא של שורדי שואה. אנחנו קיימנו לראשונה יריד עלייה באוסטרליה. מדינת ישראל לא באמת פעלה שם בצורה מספיק אמיתית כדי להביא, לעודד עלייה מאוסטרליה. באופן דומה, גם לא מאנגליה וגם לא מארצות הברית, וגם לא מצרפת. נכון, נעשו פעולות, אבל לא פעולות לאורך זמן בכדי להניע תהליך אמיתי.

ונכון, ואני אומר את עמדתי האישית. תרבותית, העולים ממדינות המערב, מבלי לפגוע, חלילה, הם קצת יותר מפונקים. זה אתגר – או אני אגיד: יותר קשה לי להוציא עולה ממדינת רווחה כמו צרפת, או ממנהטן, או מאוסטרליה, לצורך העניין. ולכן ראיתי לנכון לבנות תוכניות לעידוד עלייה ולהציב תשתיות לעידוד עלייה ממדינות המערב. השקענו במיוחד בצעירים בהקשר הזה.

ואני אגיד יותר מזה. כתבה פעם אחת – לא לי – כתבה פעם אחת אושיית פייסבוק, אושיית רשת: עליתי לארץ מארצות הברית, למדתי באולפנים רוסית. אני מבין את המצב הטבעי שבסוף, אחרי עליית שנות התשעים, והעלייה במספרים הגדולים, וגם צריך לומר, בשנתיים של מלחמת רוסיה-אוקראינה, זאת אומרת, שהיה שיא המלחמה, אז האנשים מגיעים, וממילא, המערכת התרבותית דוברת את השפה הזו. אבל באוכלוסיית העולים דוברי אנגלית והעולים דוברי צרפתית וספרדית עדיין אין לי מענה, כי ספרדית הרבה פחות קיימת בארץ. האנשים האלה מגיעים לרשויות שלמות, למרחבים שלמים, ואין מי שידבר איתם את השפה – לא רק את השפה, אין מי שידבר איתם את התרבות. הפעילות היא לא מותאמת. וכשאתה בוחר במסגרת תקציב מסוים איפה להטיל את כובד משקלך – כך למדתי בצה"ל – חלק מההחלטה זה לא רק איפה לשים אלא גם על מה אתה מוותר. וכן, בחרתי למקד את בניית התשתיות ועידוד התשתיות באזורים האלו. שישה מיליון יהודים בארצות הברית; קרוב לחצי מיליון – 450,000 יהודים – בצרפת; 250,000 באנגליה; 120,000 באוסטרליה. לא אתגרנו את עצמנו באמת. או שנענינו לתנועה, וזה טבעי, כי באמת הייתה תנועה ממזרח אירופה, גם, כמובן, אחרי מסך הברזל, אני מדבר על שנות ה-90, וגם עכשיו, במלחמת רוסיה–אוקראינה, אבל כן, זה בוודאי חלק מהעניין.

אנחנו הנחנו יסודות, הנחנו תשתיות. אני חושב שבנושאים מסוימים פרצנו דברים שלא היו בעבר. למשל, בסוגיית שכר הדירה נתנו, הגדלנו את שכר הדירה ל-2,000 שקלים. בהתחלה עשינו את זה לאזורי נגב-גליל ויהודה ושומרון, אני מלכתחילה הייתי מרחיב את זה יותר; היום הכנסנו גם את מחוז חיפה, זה אומר שגם חדרה, כמדומני, נכנסת לשם, ועוד אזורים נרחבים. 2,000 שכר דירה למשך שנתיים – מה שהיה פעם רק כמה מאות שקלים – זה נתון משמעותי. התעקשתי מאוד על חיפה, כי חיפה זאת עיר שקולטת אלפי עולים רבים. חיפה, במהלך מלחמת רוסיה–אוקראינה קלטה לדעתי למעלה מ-14,000 עולים. והתעקשתי מאוד, אז אתם יכולים לקחת את זה לאן שאתם רוצים.

אמרתי, אני לא מתעלם מהאתגר של חוק השבות. אני ישר, ואני חושב שאם היה נכון ואם היינו יכולים לעשות ולהוביל את המהלך של התיקון, של התיקון הזה, והדברים פה הם יצירתיים, איך לעשות את זה ולבנות את זה נכון, היה זה נכון והיה זה מבורך. לא חשבתי – תוך כדי השנה המורכבת בזמן העברת הרפורמה, לא ראיתי שיש קרקע שבנויה לזה. כן התחלתי לנהל על זה שיחות עם מנהיגים, בעיקר מצפון אמריקה, כי אני חושב ששם הנקודה הזאת נגעה בעיקר.

זהו, נתתי דוגמה לדברים שעשינו. אפשר לתת עוד, במשרד הכינו רשימה, אבל אמרתי את הדברים. זו התפיסה. אגב, אני תמיד – אין חבר כנסת שלא פונה ושאני לא פוגש אותו ושאנחנו לא מדברים. ואם צריך, גם המנכ"ל יושב, ונדמה לי שגם איתך הייתה פגישה כזאת. כן, תודה רבה.

תודה רבה.